תוספתא כפשוטה על תרומות י:יג

45. שמרי גוים שיבשו וכו'. ומכאן שאם תימד בשמרים של ע"ז לעולם אסור, כמו בהקדש בקדושת דמים (עיין מ"ש לעיל). וכן כתב בעליות דר' יונה (ב"ב צ"ז א', לפי שטמ"ק שם): וכן הדין לענין י"נ שהמתמד בשמרים של יין נסך כיון שהשמרים אסורין בהנאה, כל התמדין אסורין לעולם. 60 עיין מ"ש להלן הע' 65. ועיין מ"ש ברא"ש (ב"ב פ"ו סי' ט') בשם הראב"ד ומ"ש הגר"א ביו"ד סי' קכ"ג אות כ"ג. ובירושלמי דמאי (פ"א ה"ג, כ"ב ע"א): שמרים שיבשו אין בהן משום הניית ע"ז . ועיין באהצו"י שם עמ' 87. וכן בבבלי ע"ז ל"ד סע"א: א"ר זביד האי דורדיא דחמרא דארמאי, בתר תריסר ירחי שתא שרי. וכן פסק הר"מ בפי"א מה' מאכלות אסורות הי"ד. ורבינו אפרים התיר פת שנתחמצה בשמרים של גויים שנתייבשו בתנור מק"ו, מה אם שמרים שמתייבשים מאליהם במשך י"ב חודש מותרים ק"ו אם נתייבשו בתנור. וחלקו עליו חכמי שפירא רבינו שמריה ורבינו אברהם ז"ל. 61 או"ז ע"ז סי' קפ"ג, כ"ה ע"ד; ראבי"ה כת"י סי' תתרמ"ה, עיין מ"ש ר"א אפטוביצר, מבוא לס' הראבי"ה, עמ' 166 ואילך. ועיין להלן. ור"ת פירש שבלשון תלמוד דורדייא פירושו תמרים שנתמדו מקודם, וכבר יצא מהם היין, ואם אח"כ נתייבשו מותרין, אבל שמרים שלא נתמדו לעולם אסורין, אפילו נתייבשו. 62 עיין בס' התרומה סי' קס"ו, תוספ' ר' אלחנן וחי' הרשב"א כת"י לע"ז ל"ד א'. ובכולם לא נזכר שר"ת עצמו הביא ראיה לדבריו מן התוספתא. ועיין בבלי חולין ק"י א', ומשמע משם כשיטת החולקים על ר"ת (שהרי לשיטתו דין פורצני כדין שמרים). וכנראה שאח"כ מצא ר"ת ראיה לדבריו מן התוספתא כאן, כפי שהביאו בשמו הראשונים. 63 או"ז הנ"ל (בהע' 61). וכן בריטב"א (ע"ז ל"ד א'): האי דורדיא דארמאי כו'. קשיא ליה לר' תם ז"ל מה שאמרו בתוספתא שמרים שיבשו אסורין. ותירץ דהתם בשלא נתמדו וכו'. וכן ייחסו ראיה זו לר"ת עצמו במאירי ע"ז שם עמ' 103 ובתשב"ץ ח"ג סי' רצ"א. וכן הביאו ראיה מתוספתא זו לשיטת ר"ת בתוספ' ע"ז ל"ד סע"א, תוה"ב להרשב"א בית ה' סוף ש"ג, קמ"א סע"א, סמ"ג לאוין קמ"ח, נ"ה ע"ב, ומשם בסמ"ק סי' רכ"ג, ומשם בא"ח ח"ב (ה' יין נסך, סי' ט"ו, עמ' 250) וכל בו סי' צ"ו (ועיין מ"ש בתס"ר ח"א, עמ' 60). וכן הביאו תוספתא זו בס' אמרכל (הוצ' פריימן בס' היובל לכבוד רד"צ הופמן, עמ' 18) ובאהל מועד לר"ש ירונדי (ח"ב דיני יין נסך, כ"ט ע"א). ולפי פשוטה חולקת תוספתא זו על הירושלמי והבבלי הנ"ל. וכבר כתב בר"ן (ע"ז פ"ב סי' אלף ר"מ): "איכא למימר דההיא תוספתא דתרומות ר' מאיר היא", כלומר, שאוסר (ע"ז פ"ב מ"ד) בהנאה חרצנים וזגין אפילו יבשין. 64 וכנראה שר' מאיר אוסר בהנאה כל דבר שבלע יין נסך כיין נסך עצמו, עיין בתוספ' ע"ז ל"ב א' ד"ה והא ובח"ד לתוספתא ע"ז רפ"ח, ושוב אינו ניתר אפילו נפלט ממנו היין. ולפ"ז אף הלכה זו היא מדברי ר"מ שבסהי"ב לעיל.

חרסן של זב וכו'. וכ"ה בכ"י פ"מ, בכי"ע, ולהלן טהרות פ"ה ה"ג ובירושלמי (פי"א ה"ה, מ"ח ע"א) בנוסח הרש"ס (בכי"ר שם: הרסן, ובהוצאות שלנו: הרוסן) ובבבלי זבחים ע"ט ב'. ופירש"י שם: עביט של מי רגלים, ובגליון כי"ע כאן: חרסן, לשון כלי חרס. ובד כאן בטעות: התמד 65 ושמא נמשכת המלה "התמד" למעלה, כלומר, אסורין בהנייה התמד, ואח"כ צ"ל: [חרסן] של זב וכו'. ומי שהוא הוסיף "התמד" על הגליון, ופירושו שהתמד לעולם אסור בהנאה, עיין לעיל הע' 60, ומש"ש בפנים. של זב וכו'. ובשו"ת ר' ישעי' דטראני (כ"י קנטבריא 11 סע"א): דתניא בתוספת תרומות ובתוספת טהרות (הנ"ל) ומיתינן לה בערק (צ"ל: בפרק) כל הזבחים שנתערבו (הנ"ל) חרסן של זב(ה) ושל זבה, פעם ראשון ושני טמא, ושלישי טהור. בד"א שכצסו (צ"ל: שכיבסו) במים, אבל כבסו במי רגלים אפי' עד עשירי טמא. ראב"י אומ' אחד מים ואחד מי רגלים פעם ראשון ושני טמא, שלישי טהור. והעתיק את לשון הבבלי מעין הלישנא אחרינא שהביא בדק"ס שם, עמ' 148 הע' ה'. 66 וכן גרסו אף בראב"ן ריש סי' שי"א ובאו"ז ע"ז סי' רס"ו, ל"ה רע"ד (בשם ר"ת). ובס' חסידים סי' תתשפ"ב, סוף עמ' 296: חרצן של זב וכו', וכ"ה בבבלי בכ"י ק' (עיין דק"ס זבהים, עמ' 148, סוף הע' ה') ובתוספ' חולין צ"ז א' ד"ה אמר רבא, ובחנם הגיהו בגליון שם. והערת המו"ל בס' חסידים הנ"ל צריכה מחיקה. ועיין מ"ש בתס"ר ח"ד עמ' 63.

46. במי דברים אמורים וכו'. עיין מ"ש על צורה זו לעיל דמאי פ"ג הע' 14.

46-47. לא נתן לתוכו מים וכו'. כלומר, אלא שנתן שם מי רגלים של טהור. ועיין בלשון שהעתיק הרי"ד הנ"ל ומ"ש לעיל שו' 42 ד"ה ושלישי.

47-48. שלישי אע"פ שלא נתן לתוכו מים טהור. כלומר, אף שכבסו במי רגלים של טהור, טחור, וכמפורש בלישנא אחרינא שבבבלי הנ"ל. וטעמו שאחרי ב' הדחות "לא נשאר בה לחלוחית מימי רגלים" (ר"מ הנ"ל) של הזב. 67 ר"מ פ"ב מה' מטמאי משכב ומושב ה"ח. ועיין ר"מ פי"א מה' מאכלות אסורות הי"ח. אבל עיין בתוספ' ע"ז ל"ג ב' ובתוספ' ר' אלחנן ובמאירי שם (עמ' 96) ובתוספ' זבחים ע"ט ב' ד"ה שלישי ובשטמ"ק שם אות י"ח ובתוספ' חולין צ"ז א' ד"ה א"ר ובראב"ן ריש סי' שי"א, ומ"ש לעיל שו' 42 ד"ה ושלישי. ובירושלמי הנ"ל לא נזכרו דברי ר' אליעזר בן יעקב.