תוספתא כפשוטה על תרומות י:א

1-2. גלעני תמרים וגלעני חרובין כולם אע"פ שאין מכנסן אסורין. במשנתנו (פי"א מ"ה): גרעיני תרומה בזמן שהוא מכנסן אסורות. ואם השליכן מותרות. והברייתא שלנו מפרשת שמשנתנו מדברת בשאר כל הגרעינין, פרט לגרעיני זיתים, 1 עיין מ"ש לעיל פ"ג שו' 60. ועל הצורה גלעינין (=גרעינין) עיין מ"ש הרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 406 ואילך. תמרים וחרובין שהן אסורין אעפ"י שאין מכנסן. וכן פירשוה בירושלמי במקומו (רה"ד, מ"ז סע"ד): א"ר יוחנן בגלעיני אגסין וקרוסטומלין היא מתניתא (כלומר, פרט לגלעיני תמרים וכו'). א"ר לעזר ואפי' תימר בגלעיני הרוטב, 2 כלומר, תמרי הרוטב, עיין מ"ש לעיל פאה פ"א שו' 30–31. ועיין להלן חולין פ"א הכ"ג ומש"ש בתס"ר ח"ב, עמ' 221. במחוסרות למצמץ, כלומר, במחוסרות [לחלוחית] למצמץ. 3 וקיצור לשון הוא. ונ"ל ברור שכן פירש אף הר"מ, עיין בפי"א מה' תרומות הי"א, וע"פ זה מתפרש יפה המשך הירושלמי שם. ומפרשי הירושלמי לא עמדו על הפירוש הנכון. ודין גרעינים יבשים של תמרים כדין שאר הגרעינין. ואין כאן סתירה בין דברי הירושלמי והתוספתא. וכן פסק הר"מ (הנ"ל בהע' 3) כדברי התוספתא והירושלמי. 4 אלא שפסק כמסקנת הירושלמי (וכר' יוחנן שם) שהמשנה מדברת בשאר הגרעינין, ובאינן מחוסרין לחלוחית למצמץ, וכעצמות של קדשים שנשנו יחד אתם. ברם בפיה"מ כאן פירש רבינו שמשנתנו מדברת בגרעינין שהן ראויין לאכילה כגון גרעיני החבושים והפרישין, 5 הם חבושים הם פרישין, עיין מ"ש לעיל פ"ז שו' 51–52. או שתהיה ראויה למציצה, כגון גרעינת התמרה כשהיא לחה, אבל שאר הגרעינין, כגון גרעיני חרובין, אע"פ שלא השליכם הכהן מותרים. וכן בריבמ"ץ שם: אבל גרעיני תמרים ואפרסקין אפילו אם מכנסן מותרים. וברור ששניהם פירשו על פי הירושלמי הנ"ל, שבאר את משנתנו בגרעיני אגסים וקרוסטומלין, 6 והר"מ נקט ע"פ שיגרת משנת כלאים (פ"א מ"ד) ועוקצין (פ"א מ"ו): האגסים והקרוסטמלין והפרישין וכו'. או בתמרה המחוסרת למצמץ (כלומר, תמרה לחה, כפירוש המפרשים בירושלמי). אבל סתם גרעיני תמרה אעפ"י שמכנסן מותרין, מפני שאינן ראויין לאכילה. וזהו בניגוד לתוספתא שלנו כאן שנקטה בפירוש שגרעיני תמרים וחרובין אעפ"י שאין מכנסן אסורין. וכבר העירו במהרי"ק וברדב"ז על הר"מ שם על הסתירה בין פיה"מ וספר היד. וכן בתוספתא עוקצין פ"ב ה"י (בגי' ד): גרעיני זיתים וגרעיני תמרים אעפ"י ששלקן לאוכלין אין מטמאין טומאת אוכלין. גרעיני חרובים 7 כ"ה בכי"ו, בר"ש ובר"מ. ובד בטעות: הריחים. אע"פ כינסן לאוכלין אין מטמאין טומאת אוכלין. וכן פסק הר"מ בשתיהם בפ"ה מה' טומאת אוכלין הי"ז והי"ח. והוא מתאים בדיוק לפירושו בפיה"מ כאן. ואם נניח שבס' היד בה' תרומות חזר בו מפירושו במשנה 8 עיין ברדב"ז במקומו שהגיה בר"מ ע"פ פיה"מ, אבל בדקתי בכמה כתי"י, ובכולם כבדפוסים. ופסק כתוספתא שלנו כאן, ופירש את הירושלמי אחרת (עיין מ"ש לעיל) מ"מ נשארת הסתירה בין הפסקים בה' תרומות ובה' טומאת אוכלין. 9 עיין באו"ש כאן במקומו. ושמא יש לחלק בין תרומה שכבר חל על הגרעינין שם אוכל בזמן שהיו בפרי (ואין דינן כפסולת תרומה שמותרת) ובין טומאת אוכלין אחרי שפירשו. 10 עיין לעיל פ"ט שו' 49 ומש"ש. ובאמת אף בתוספתא עוקצין ישנן כמה גירסאות אחרות, עיין מה שהארכתי בהן בתס"ר ח"ד עמ' 179 ואילך.