תוספתא כפשוטה על תרומות א:ה

כיזה צד תורם את שאינו שלו וכו'. מוסב על משנתנו פ"א מ"א "והתורם את שאינו שלו", ומבארת הברייתא אימתי אין תרומתו תרומה ואימתי תרומתו תרומה. ובבבלי (קידושין נ"ב ב' וב"מ כ"ב א') מעתיקים ברייתא זו: כיצד אמרו התורם שלא מדעת תרומתו תרומה הרי שירד וכו'. ובס' המפתח לר"ן עירובין ע"א א' (ס' ע"ב): בירור זה בתוספת תרומות כיצד אמרו תורם שלא מדעת תרומתו תרומה הרי שירד וכו', וציין לבבלי הנ"ל. ומניסוחה של ברייתא זו משמע שעיקר החידוש היה כאן בכיצד תרומתו תרומה, ועיין להלן.

15. ירד לתוך שדה חבירו וליקט ותרם וכו'. מדברי הבבלי מוכח שפירשו את הברייתא שליקט ותרם לצורך בעל הבית, שהרי פירשוה שעשאו שליח לתרום, ואפילו אם נניח שלפי המסקנא נדהה פירוש זה, 12 עיין בכ"מ פ"ד מה' תרומות ה"ג ובטיו"ד סי' של"א ובמפרשים שם. מ"מ עצם ההנחה שבתרומה לצורך בעה"ב עסיקינן לא נדחתה. ברם מן הירושלמי משמע שלא פירש כן, וכ"ה שם (פ"א ה"א, מ' ע"ב): הרי שבא בעל הבית ומצאו עומד בתוך שלו, אומר לו לקוט לך מן היפים האילו, אם היו יפים אינו חושש משום גזל וכו', אית לך מימר למפרע נעשית תרומה? לא מיכן ולבא. והירושלמי פושט מכאן את השאלה שאם הבן תרם שלא ברשות, ובא אביו וקיים על ידו, התרומה היא מכאן ולהבא. והדברים תמוהים, שהרי אם נניח שקיום האב מהני למפרע למה לא יועיל קיום בעה"ב למפרע, ומאי אולמה של הברייתא יותר מן השאלה. ולפיכך ברור שלפי הנוסח בירושלמי הפירוש הוא שהיורד שלא ברשות לקט לעצמו לאכילה, ובא בעה"ב והציע לו ללקוט מן היפות אינו חושש משום גזל ומותר לו להפריש תרומה. וכאן הרי בוודאי התרומה היא מכאן ולהבא, שהרי הפריש אחרי נתינת הרשות, ומזה מוכיח הירושלמי שכל זמן שלא נתן לו רשות אין הטבל שלו, ואין הוא רשאי להפריש, ורק אחרי נתינת הרשות מועילה ההפרשה. וכע"ז צריך לפרש בשיטת בני א"י גם את התוספתא כאן: ירד לתוך שדה חבירו וליקט ותרם וכו', כלומר ליקט לאכילה ותרם על שלו, הרי אם בעה"ב הוכיח שלא הקפיד אינו חושש משום גזל, והוי ליה כתורם את שלו (ואפילו תרם מפירות הללו על של בעה"ב תרומתו תרומה דהוי ליה כתורם משלו על של חבירו שתרומתו תרומה, כמפורש בירושלמי נדרים פ"ד ה"ג, ל"ח ע"ג, ובבבלי שם ל"ו ב'), ואם לאו חושש משום גזל ואסור לו לאכל את הפירות, וממילא אין תרומתו תרומה. ומכל סיגנון הברייתא כאן ברור שעיקר השאלה היא אם יש כאן חשש גזל. והתרומה אינה אלא תוצאה מזה. 13 וכן מפורש להלן מעשרות פ"ב ה"ו: אמ' לו צא ולקט לך תאנים מן התאנה אוכל ואינו חושש משום גזל וכו' מוציא עליהן תרומה ומעשרות משל בעל הבית ואינו חושש. ועיין מש"ש. ונראה שכן פירש גם הר"מ את הירושלמי והתוספתא, שהרי כ"ה פוסק (פ"ד מה' תרומות ה"ג): התורם שלא ברשות, או שירד לתוך שדה וליקט פירות שלא ברשות כדי שיקחם ותרם וכו'. הרי לך ברור שרבינו הביא כאן שתי בבות: התורם שלא ברשות בעה"ב על פירות בעה"ב, והמלקט פירות "כדי שיקחם" ותרמן וכו'. וכבר תמהו במהרי"ק במקומו ובב"י טיו"ד סי' של"א מניין לקח את הבבא השניה. ולפי דברינו שאב את דבריו מן הירושלמי והתוספתא. ועיין יו"ד סי' של"א ס"ק ל"א ובבאורי הגר"א שם אות ע"ו.

18. ואם לאו הרי זה חושש וכו'. כלומר, מכיוון שאין כאן יפות מאלה שליקט, הרי משמע שבדרך מיחוי והיתול (אירוניה) אמר לו כן, וכי לא מצאת יותר יפים כדי לגוזלן.

19. בין כך ובין כך אינו חושש וכו'. אפילו אין כאן יפות מהם אינו חושש, מפני שמעשיו של בעה"ב מוכיחים ששלח אותו אצל יפות כמצטער ואומר: הלואי שהיית מלקט יפות יותר.