תוספתא כפשוטה על תרומות א:ד
Tosefta Kifshutah on Terumos 1:4 (Tosefta Kifshutah on Terumot 1:4) · תוספתא כפשוטה על תרומות · free full Hebrew text
Open in the reader →12. ר' יהודה או' וכו'. עיין במשנתנו פ"א מ"ג ובר"ש שם.
12-13. קטן שהיניחו אביו במקשה וכו'. כלומר שעוזר לאביו בשדה קישואים, ואביו רוצה שלא תעקר הגורן עד שיתרמו ממנו תרו"ג.
13. הוא תורם ואביו מדבר על ידיו. בד: ואביו מקיים על ידו. אבל אף בירושלמי (פ"א ה"א, מ' ע"ב): ואביו מוכר על ידו וכו'. וברור שצ"ל כמו לפנינו: ואביו מדבר על ידו, 9 בריבמ"ץ (פ"א מ"א) גורס בירושלמי: ואביו אימן על ידו, וזהו תיקון רבינו ז"ל ע"פ המשך העניין, עיין מ"ש במבוא לתס"ר ח"ד, עמ' כ'. ופירושו ואביו מרשה על ידו, וכסיגנון המשנה בפ"ג מ"ד: בד"א בשלא דבר, אבל הרשה את בן ביתו וכו'. ואין מדבר אלא מרשה, וכמו שרגיל בבבלי "אדבריה פלוני לפלוני" שפירושו הנהיגו ונתן לו רשות, עיין מ"ש על כ"ז מהרי"ן אפשטין ז"ל במ"ח חס"ג עמ' 253 ואילך. ולא דברה הברייתא אלא בהוה בקטן שעוזר לאביו בשדה קישואין של אביו, ואביו מרשה לו לתרום.
13-14. אמרו לא הוא שתרם וכו'. בד: אמרו לו לא הוא וכו'. ובירושלמי חסרות המלים "אמרו לו", וכבר העיר הר"ש בפ"א סמ"א: בתוספתא גרסינן אמרו לו, לא הוא שתרם ויש טעות סופר בירושלמי.
14. אלא אביו שאומן אחריו. בד: שאימן אחריו. ובירושלמי הנ"ל: אביו הוא שאימן על ידו. וכן בירושלמי דמאי פ"ו ה"א, כ"ה ע"א (תרומות פ"א ה"א, מ' ע"ג): במאמין על ידו. ובסוף פירקין כאן: והבעלים מקיימין על ידיו. והיא היא, ואין לאמן אלא לקיים, וכן בבבלי שבועות ל"ו א': [אמן], בו האמנת דברים דכתיב וכו' יקם ה' את דבריך. ותשובת החכמים היא שאין תרומת הקטן תרומה מחמת הדבור, כלומר מחמת ההרשאה שהרשה לו לתרום, אלא מחמת זה שאביו בעצמו קיים ואימן אחריו, וקבע שם לתרומה. 10 עיין לעיל הע' 1. אבל ר' יהודה סובר שקטן תורם, ואף נעשה שליח לתרום. ובירושלמי (פ"א ה"ג, מ' ע"ג): התיב ר' יודן הרי יש לו טבל דבר תורה, אינו פוטר טבלו דבר תורה. וזהו רק לשיטת החכמים, אבל לשיטת ר' יודה נעשה גם שליח, כמו שפירש בספר ניר כאן ד"ה והיה תורם, עיי"ש שנדחק מאד בפירוש הברייתא. 11 ועיין בירוש' ה"א שם ששאלו: בא אביו ואמן על ידו, למפרע נעשית תרומה או מכאן ולבא? נישמעינה מן הדא הרי שבא בעל הבית וכו'. ועיי"ש בס' ניר שתמה על השאלה ועל התשובה. ברם נראה שהשאלה היא אליבא דר' יהודה גרידא הסובר שקטן תורם, והשאלה היא אם תרם על הכל שלא ברשות, ואח"כ בא אביו וקיים על ידו. ופשט הירושלמי מן הברייתא שאין התרומה אלא מכאן ולהבא, כלומר משעת הקיום, עיין מ"ש בפנים להלן שו' 15 ד"ה ירד. ועיין בירושלמי בה"ג שם מחלוקת אם קטן מקדיש.