תוספתא כפשוטה על תרומות א:יג

49. שאמ' לאחד בשוק האכילני מעשר, מאכילו וכו'. כלומר, מאכילו מעשר. ואעפ"י שאין דרך לחלק מעשר עני בשוק, וחייב לתת לו צדקה, מ"מ מפני תיקון העולם, שלא ימנעו מלפרנס קטנים שמבקשים אוכל, התירו לו לתת לו מעשר עני בשוק, ואין דינו כפוסק צדקה ממ"ע (עיין לעיל פאה פ"ד הט"ז). ושמא נסתרסו לפנינו התיבות וצ"ל: האכילני, מאכילו מעשר וכו'. כלומר, שהקטן תבע ממנו בשוק מאכל סתם בתורת צדקה, מותר להאכילו מעשר בתור צדקה מפני תיקון העולם. אבל מגירסת ד: "האכילני מעשר מחלקו (צ"ל: מחלקי) מאכילו וכו'" משמע שהקטן תבע ממנו מעשר. ושמא צ"ל אף שם: האכילני, מאכילו מעשר מחלקו וכו', וכמו שפירשנו.

49-50. אם היה לגדל אצלו כהן או לוי וכו'. ברור שצ"ל: אם היה מגדל וכו'. ובד: היה למד אצל[ו] לוי או כהן או עני הרי זה מאכילו משלו, כלומר, חולין מתוקנין משל עצמו. ובמשנת דמאי (פ"ד מ"ד) שנינו: מי שקרא שם לתרו"מ של דמאי ולמעשר עני של ודאי לא יטלם בשבת. ואם היה כהן או עני למודים לאכול 35 בפיה"מ כת"י תימן חסרה המלה "לאכול". וכן בירושלמי שם בנוסח הרש"ס: בלמודין אצלו, אבל בשאין למודין אצלו. ועיין מ"ש לעיל, עמ' 219, הערה 43. אצלו יבואו ויאכלו ובלבד שיודיעם. ובפיה"מ להר"מ שם (ורמז לו במצפה שמואל כאן): "ופי' למודין רגילים, ומה שאמר ובלבד שיודיעם, שיאמר להם זה שאני מאכיל אתכם הוא תרומת מעשר, או מעשר עני, שאם לא יודיעם יחשבו שמאכילם דרך נדבה, ויהיה כמי שמאכיל תרומה ומעשרות לאורחיו, או עושה מהן צרכיו". ולפ"ז נראה שאסור להאכיל מעשר עני לאורחים עניים הרגילים לאכול אצלו משלו. ודווקא במקום ששכח ליטול את המתנות בשבת, ואין לו פירות אחרים, הרי זה נותן להם משלהם, ומודיעם שאין אוכלים עכשיו משלו. ולפ"ז אף במקום שמגדל מרצונו יתום כהן או לוי או עני, והוא סמוך על שולחנו, מאכילם חולין משלו, ואין כאן תיקון העולם בגדולים, או בקטנים שאין להם אב ואם.

50. אם היה בן אשתו וכו'. בבא זו ליתא בד, ולכאורה נראית מיותרת, שהרי כבר נשנית לעיל. אבל נראה שחזר עליה כאן כדי ללמד שבן אשתו אינו נחשב כלמוד אצלו, מפני שאין אדם רגיל לזון את בן אשתו (וכמו שפירשנו לעיל סהי"ב), וכדי להסמיך לה את הבבא הבאה.

51. אם חייב לו מזונות וכו'. לפי גירסת ד הדברים הולכים על קטן שאמ' לאחד בשוק האכילני, וזה אינו רגיל שיהא חייב במזונות של קטן שפגעו בשוק או שיתחייב לעשות לו סגולה (שהרי יכול לתת את המעשר לאחר). אבל לפי גירסתנו הדברים עונים על בן אשתו, והוסיפה הברייתא שאם חייב לו מזונות (כגון שפסק עם אשתו שיזון את בנה, עיין כתובות פי"ב מ"א), או שהיה עושה עמו, הרי זה מאכילו משל עצמו חולין מתוקנין, ואינו רשאי לפרוע חובו במתנות כהונה ועניים.

52. ועושה לו בחלקו סגולה. כלומר, אם דואג לבן אשתו ורוצה לתת לו מתנ"כ או מת"ע, הרי עושה לו בחלקו אוצר המשתמר. ובבבלי (ב"ק פ"ז ב', ב"ב נ"ב א') נחלקו בה: רב חסדא אמר ספר תורה. רבה בר רב הונא אמר דיקלא דאכל מיניה תמרי.