תוספתא כפשוטה על תרומות א:יב

46. מעשר ומאכילן מפני תיקון העולם. בגיטין פ"ה מ"ד שנינו: יתומים שסמכו אצל בעל הבית או שמינה להן אביהן אפטרופוס חייב לעשר פירותיהן. ברם כאן לא נזכרו "פירותיהם", וגם אינו מובן יפה מה "תיקון העולם יש כאן". וטעם המשנה הוא שאין מאכילין ליתומים דברים אסורים, ואין הוא דומה כלל לתיקוני העולם שנזכרו במשנת גיטין פ"ד ופ"ה. ואולי הפירוש הוא כפשוטו ביתומים עניים שסמכו אצל בע"ה והוא זן אותם משלו. ולהלן נראה שהברייתא סוברת שאסור לזון אותם ממתנות עניים. ולפיכך אמר כאן ר"ש בן מנסיא שמפריש מעשר ומאכילן את הכל, כלומר את החולין ואת מעשר העני, 34 ושמא מותר להאכילן אף מעשר ראשון, כמנהג הקדום שבירושלים, עיין ירוש' סוף מע"ש ובמקבילה בסוטה פ"ט הי"א, כ"ד ע"א. ועיין ירוש' מע"ש פ"ה ה"ה, נ"ו ע"ב, ובתרגום שה"ש פ"ז, ג'. ואעפ"י שאינו רשאי להאכילם מעשר עני משלו אם הם סמוכים על שלחנו (עיין להלן), שאני הכא שהוא נותן להם את כל הטבל ומפריש על ידם, ומאכילם את הכל מפני תיקון העולם, כדי שלא ימנעו מלסמוך אצלם יתומים עניים.

47. יתום בן לוי שהיה גדל אצל בעל הבית וכו'. אף כאן הפירוש שמעשר ונותן לו את הכל מפני תיקון העולם, אעפ"י שאינו רשאי לפרנס אותו במעשר גרידא, עיין להלן.

48. מפני תיקון העולם. בד מוסיף: היה למד אצל לוי וכו', כלומר הבבא שלהלן שו' 49–50, עיין מש"ש.

הרי זה מאכילו. צריך להוסיף: מחלקו, כמו שהוא בד (מחלקן) ולהלן שו' 51 בכי"ע. כלומר, מחלק הכהן, הלוי [או העני], ממתנות כהונה או לויה או ממתנות עניים. והטעם הוא משום שבן אשתו אין דינו כיתום הסמוך על שולחנו, ומותר לתת לו המתנות הנ"ל, שהרי אפילו בבנו ממש, אם אינו סמוך על שלחנו, מותר לתת לו מעשר עני, כמפורש להלן (מע"ש פ"ד ה"ד, עיין מש"ש). ולפיכך יכול לתת לו את כל מזונותיו ממתנות כהונה ועניים.