תוספתא כפשוטה על שביעית ח:ז

24-25. ר' יהודה או' פרוסבול המקושר וכו'. במשנתנו (פ"י מ"ד): זהו גופו של פרוזבול 30 על מוצאה של מלה זו עיין מ"ש רי"ל בלוי בסה"י לביה"מ לרבנים בבודפשט, תרפ"ח, עמ' 112 ואילך. ועיין בספרות שציין R.Taubenschlag בספרו The Law of Greco-Roman Egypt in the Light of the Papyri, עמ' 208, הע' 21. וכו', והדיינים חותמין למטה או העדים. והברייתא שלנו דנה בנוהגו של פרוזבול המקושר. והנה כבר בזמן התנאים האחרונים לא היו שטרות מקושרים מצויים (עיין בבלי ב"ב קס"ד ב'), ועניינם הראשון היה כדי לשמור עליו מזיוף (עיין מ"ש להלן) והיו חותמים בפקודת המתחייב אחרי שקראו: "אני פלוני בן פלוני מקובל עלי כל מה שכתוב בו למעלן וכו', טופס שטרות מקושרים כך הוא" (ירושלמי גיטין ספ"ח, מ"ט ע"ד. ועיי"ש ב"ב רפ"י, י"ז ע"ג). וכבר ראו בירושלמי את טיב עניינו של מקושר, 31 עיין מ"ש ר"א גולאק בספרו תולדות המשפט העברי בתקופת התלמוד, ירושלים תרפ"ט, עמ' 48 ואילך. והבינו כן את ספר המקנה של ירמיהו (ירמי' ל"ב, י"ד), ואמרו (גיטין פ"ח רהי"ב, מ"ט ע"ד; ב"ב רפ"י, י"ז ע"ג): ואת החתום זה המקושר, ואת הגלוי זה הפשוט שבמקושר. 32 בבבלי ב"ב ק"ס ב' דחו ראיה זו, והסיקו: אלא מקושר דרבנן וכו'. ואף שם הפירוש הוא שהחכמים קבלו את הנוהג המקובל ונתנו לו תוקף בגטי נשים מפני טעמים שבמשפחה, ולא פסלו אותו אף בשטרות, עיי"ש בתוספ' ד"ה שלא. ומכאן נראה שאף בפרוזבולים נהגו במקושרים (והטעם, כנראה, שלא יחשדו במלוה שזייף את הזמן), והצריך ר' יהודה שיחתמו העדים מבחוץ כבכל שטרות מקושרים. 33 עיין במשנת ב"ב רפ"י ובמאמרו של גולאק הנ"ל (לעיל הע' 31). ובפי' הר"ח לגיטין (ל"ג א'; אוה"ג שם עמ' 22): והדיינים חותמים למטה או העדים (משנתנו פ"י סמ"ד), פיר' אם חותמים הדיינים בפרוזבול מתקיים הפרוזבול על חתימת הדיינים (עיין במאירי שם עמ' 133), ולא תימא חתימת דיינים בלבד (כלומר, מכשירים אותו), אלא אפילו [חתמי] 34 עיין בס' השטרות לר"י הברצלוני, עמ' 71. עדים, כי בפנינו מסר פל' לפל' ופל' הדיינים שכל חוב שיש לו אצל פל' כל זמן שארצה אגבנו כשר. ותנא (גט) מקושר הדיינים חותמים מבפנים והעדים מבחוץ אמרו לו כול'. וכנראה שהר"ח פירש שהוא דין "אמרו לו כול", הוא דין משנתנו (הנ"ל). עיין מ"ש להלן סד"ה ובתוספ'. ובתוספ' (כתובות כ"א א' ד"ה עד) רצו להוכיח מתשובת החכמים לר' יהודה כאן שהנפק (מעשה ב"ד) אינו צריך קיום, בניגוד לשיטת הירושלמי 35 ר"ה פ"ג סה"א, נ"ח ע"ד; גיטין פ"ט ה"ח, נ' ע"ג; סנהדרין ספ"ג, כ"א ע"ד. שאפשר לערער אף על חתימת הדיינים, 36 ומירושלמי סנהדרין הנ"ל מוכח שכ"ה אף שיטת הבבלי, כפי שהוכיח הר"ח, עיין באוה"ג כתובות, עמ' 24. ומדברי הר"ח שם: "ודאמר אמימר כמה מעליא, אעד ודיין מצטרפין קילס" מוכה שרבינו גרס בבבלי כגירסת תוספ' רי"ד שם כ"א רע"ב, ורש"י תיקן את הגירסא, עיי"ש. ודחו בתוספ' שדין זה אינו אלא בפרוזבול, מפני שנאמן אדם לומר פרוזבול היה לי ואבד (גיטין ל"ז ב'). וכן הוא ברמב"ן (כתובות שם) בשם "ואני שמעתי". וכ"ה בתוספ' הרא"ש שם ובר"ן (שם פ"ב סי' קצ"ה) ובהגהות אשרי שם פ"ב סי' י"ה. אבל הרמב"ן בעצמו מפרש את התוספתא: "א"ל אין מעשה ב"ד צריכים קיום, כלומר, שאין צורך לשתי חתימות, אלא הדיינים חותמים כדרכם מבפנים או העדים מבחוץ", וכ"ה בריטב"א ובמאירי שם עמ' 100, ולפ"ז אין כאן אלא מליצה בעלמא, וכפי שמשמע מדברי הר"ח גיטין הנ"ל. ברם ברמב"ן שם גמגם על תירוצו ועל תירוץ התוספות וכתב: "ולשון א"ל אינו מתיישב ללשון הזה ושמא אינו בנוסחאות". 37 כוונתו ללשון "מעשה ב"ד" שבתשובת החכמים ("א"ל"), והיינו שמא אין בנוסחאות "מעשה ב"ד", אלא: אמרו לו אינו צריך קיום. והשוה לשון הר"ח בגיטין הנ"ל. וברשב"א 38 לפי שטמ"ק בכתובות שם, וכ"ה בתשובת הרשב"א שהביא בתשב"ץ ח"ג סי' כ"ב, ז' ע"ג, עיין להלן הע' 40. כתב שדווקא בב"ד קבוע ומוחזק לרבים אינו יכול לערער על חתימת הדיינים, ובירושלמי מדברים בב"ד שאינו מוחזק לרבים, ואין מכירים אותו. ותלמידי רבינו יונה (לפי שטמ"ק כתובות שם) כתב: "והא דתניא בתוספתא דהנפק אין צריך קיום איכא למימר דקים להו בירושלמי 39 שהזכרנו לעיל הע' 35. דלא איתניא בי ר' חייא ור' אושעייא, ובקיאין היו בעלי תלמוד ירושל' בתוספתו' שבידינו, כי הם מצויות בירושלמי באותו הלשון בעצמו וכו' ". ודרך אגב יש לנו עדות שברייתא זאת היא רק בתוספתא ולא הובאה בירושלמי, והיא אינה בירושלמי שלפנינו. 40 בתס"ר ח"א, עמ' 85 העירותי על התשב"ץ ח"ג סי' ט"ז וסי' כ"ב והרשב"ש סי' רס"ו, מ"ט ע"ב, שהביאו בשם הירושלמי שמעשה ב"ד אין צריך קיום, וכתבתי שם מה שכתבתי. וטעות היתה בידי, ועכשיו ראיתי שהתשב"ץ העתיק מתשובת הרשב"א שהזכירה במפורש. ובתשובת הרשב"א שם (לפי ב"י טחו"מ סי מ"ו ר' וורשא, פ"ד ע"א): אלא שבירושלמי משמע שאין צריך קיום וכו', וי"מ אותה שבירושלמי כגון שאותו ב"ד הוא מומחה לרבים וב"ד קבוע שאין אדם חצוף לזייף חתימת דיינים קבועים שמן הסתם חתימתן ניכרת לרבים, ועם כל זה אין אנו סומכין עליו. והברייתא שלנו הובאה גם ברמב"ן ב"ב ק"ס ב', בשו"ת הרשב"א ח"ב סי' רנ"ד (=מיוחסות סי' ק'), בתוספ' הרא"ש ב"ב קס"א א' (לפי שטמ"ק שם), בחי' הר"ן כת"י ב"ב שם (והובא גם בשטמ"ק שם) ובכפו"פ פי"ב עמ' של"ג.