תוספתא כפשוטה על שביעית ד:ד

8. במוצאי שביעית מכל מקום. וכ"ה בד. ובכי"ע: בכל מקום, והיא היא, ופירושו אפילו ממי שאינו מכירו. 11 עיין להלן פ"ה שו' 16 ופ"ו שו' 25 ומש"ש. ובמשנתנו (פ"ה מ"ה) ליתא המלים "מכל מקום" אבל הכוונה אחת. ובפי' הרש"ס שם (ע"ו ע"ב): "מאימתי מותר וכו', מכל אדם, ואפילו חשוד". אבל מנאמן מותר ליקח אפילו בשביעית, שבוודאי מן הטמון מוכר.

ר' יהודה או' מיד. וכ"ה במשנתנו הנ"ל. ושאלו בירושלמי: מה טעמא דר' יודה, כלומר, הרי ר' יהודה אינו חולק על פ"ו מ"ד שירקות אסורים במו"ש עד שיעשה כיוצא בו. ותירצו: גזרו על הלוף ולא גזרו על הירק, ופירש הרש"ס (ע"ז ע"א) שגזרו שלא יקח במו"ש גוף הלוף אבל לא גזרו על ירקו (מפני שאינו חשוב), והכא בירק הלוף עסיקינן. וכע"ז רצה לפרש גם בס' ניר. ועיין בפי' הריבמ"ץ וברש"ס, ע"ז ע"ב. ועיין בפירוש הר"ש והרא"ש ומ"ש ע"ז בס' משנה ראשונה. ופירוש הירושלמי קשה מאד. ועיין בבאור הגר"א אלא שהגהתו מתנגדת לכל הנוסחאות (כי"ל, כי"ר ונוסח הרש"ס).

8-9. מעשה והיינו בעין כושי וכו'. ירושלמי הנ"ל. ופירושו שעין כושי הוא מקום של כותים (עיין ירושלמי ע"ז פ"ה ה"ד, מ"ד ע"ד; בבלי שם ל"א סע"א) וכולם חשודים על השביעית. ומ"מ אכלו שם לוף לפני שרבה החדש. 12 עיין מ"ש על מקום זה ר"ש קליין בירושלים של לונץ ח"י (תרע"ד), עמ' 142.

9. במוצאי החג של שביעית. בירושלמי לנכון: במוצאי החג של מוצאי שביעית. וכן מעתיקים משם גם בריבמ"ץ ור"ש פ"ה מ"ה.

10. ומוצאי פסח היה. ופירשו הראשונים 13 הריבמ"ץ, הר"ש, הרא"ש והר"א מלונדריש בפ"ה מ"ה (עיין תיו"ט שם). שמה שאמרו החכמים במשנתנו הנ"ל: משירבה החדש, פירושו מפסח ואילך. אבל הר"מ (פ"ד מה' שמיטה ה"ח) סתם כלשון משנתנו ולא קבע שיעור. וכנראה שסבר שאין מכאן ראיה, אלא מעשה שהיה כך היה, ומרגל לרגל נתחלף להם, כפירוש הרש"ס, ע"ז ע"ב. ועיין מ"ש להלן שו' 44 ד"ה עד.