תוספתא כפשוטה על שביעית ד:ה

10-11. אין מוכרין פירות שביעית וכו'. מסתימת לשון התוספתא משמע שאין מוכרין פירות שביעית לחשוד על השביעית אפילו כל שהוא. ולהלן (פ"ו ה"כ) מבואר שמוכרין לו מזון שלש סעודות, אפילו בדבר המתקיים. וטעם הדבר יתבאר להלן.

11. אחד זרעים הנאכלין. הברייתא מבארת את דבריה, שאין מדברים כאן בפירות שסתמן לאכילה, אלא בזרעים שדרכם לזרוע. וטעם האיסור הוא לא מפני עור לא תתן מכשול, שהרי אפשר לתלות שלאכילה הוא קונה, ולכל הפחות אפשר היה להתיר למכור לו מזון ג' סעודות (כמפורש להלן פ"ו שו' 36). אלא טעם האיסור הוא שאנו חוששים שמא יזרע אותם למוצאי שביעית, 14 ואעפ"י שאינו חשוד לזרוע את שדהו בשביעית. ונמצא המוכר מאבד אוכלי אדם כשהוא מוכרם לזריעה לחשוד, 15 עיין בפיה"מ להר"מ פ"ב רמ"י. והאיסור הוא עליו. תדע לך שהוא כן שהרי בפירוש התירו (פ"ה מ"ח) למכור לו בשביעית זרעים של ששית, אפילו בשעת הזרע, ואין חוששין שמא יזרע בשביעית. ואפילו אם יזרע בשביעית, אין כאן שום איסור על המוכר (שהרי מכר לו זרעים של ששית), והלוקח בלבד עובר, ומטעם לפני עור גרידא אתינן עלה, ובכל מקום שיש לתלות, אינו עובר. אבל בשעה שהאיסור הוא על המוכר, אין סומכין על "תולין". וכן מפורש בבבלי (ע"ז ט"ו ב'): והרי שדה, דאדם מצוה על שביתת שדהו בשביעית, ותנן וכו' וב"ה מתירין מפני שיכול להובירה. ופירשו בתוספות: 16 שם סד"ה מי. ואני מעתיק מלשון תוספ' ר' אלחנן שהוא מבורר יותר. "והרי שדה וכו', דאע"ג דאם יהיה ברשות ישראל זה כשאחר חורש בה בשביעית הוה עליו איסורא דאורייתא, ולא החמירו חכמים משום גנאי זה שלא למכור ע"י תלייה". הרי לך שלא התירו אלא "למכור" שדה ניר בשביעית ע"י תלייה, מפני שאם אפילו יזרע את השדה, אין על המוכר שום איסור, שהרי כבר יצאה מרשותו, ובמכירת שדה עצמה אין שום איסור. אבל אם מוכר לו פירות שביעית לזרוע במוצאי שביעית, הרי המוכר הוא שעבר שהוציא פירות שביעית מידי אכילה.

11-12. ואחד זרעים שאין נאכלין. כלומר, אפילו זרעים שאינם מאכל אדם אסור למכור לחשוד, שהרי אף אוכלי בהמה אסור לאבד. והתוספתא דייקה בלשונה ונקטה "חשוד על השביעית", כלומר, חשוד במפורש. עיין להלן סוף מעשרות ובירושלמי שם ספ"ה ובמה"פ שם ד"ה אמר ר"י. וכל האיסור כאן הוא מחמת גרם איבוד פירות שביעית, ולא מחמת לפני עור, כמו שמוכח ממשנתנו, וכמו שכתבנו לעיל. ועיין מ"ש לעיל ספ"ג ולהלן בסמוך.

12. לא ימכר לו שדה בשביעית וכו'. בבבלי ע"ז (ט"ו ב'): ותנן בש"א לא ימכור לו שדה ניר בשביעית 17 שתי מלים הללו נשמטו בכת"י מינכן. וכן בס' המקח והממכר לרב האי (שי"ב סי"ב): לא ימכור אדם שדהו בשביעית. אבל בכת"י של ביה"מ כאן, ובראשונים כבהוצאות שלפנינו. וכו'. וכן בפי' הרש"ס (פ' רע"א): תניא בתוספתא בש"א לא ימכור לו שדה ניר. 18 כנראה שהוא תיקון הרב ע"פ הבבלי. ופי' במאירי "שדה ניר, כלומר, אפילו שדה ניר שהיא מוכנת לזריעה, ב"ה מתירין". ואפשר ששדה ניר דווקא לאפוקי שדה זרועה מערב שביעית ולא הביאה שליש, או שדה אילן, מפני שהאיסור הוא עליו, עיין מ"ש לעיל בסמוך ולעיל ספ"ג.

12-13. ובית הלל מתירין. בבבלי הנ"ל מוסיף: מפני שיכול להובירה. וכן מעתיק ברש"ס הנ"ל בשם התוספתא. ועיין ר"מ פ"ח מה' שמיטה ה"ו. ודוקא כאן מתירים ב"ה, מפני שאין על המוכר איסור כלל אם החשוד זורע את שדהו, ובאיסור לפני עור כל היכא דאיכא למיתלי תלינן, כמבואר בבבלי שם. ועיין במשנתנו פ"ה מ"ח.