תוספתא כפשוטה על שביעית ד:כא

71. שלקט אתרוג. עיין בריטב"א ר"ה י"ד א' ד"ה ת"ר ועיין מ"ש לעיל עמ' 230 הע' 18.

באחד בשבט וכו'. וכ"ה בבבלי (עירובין ובמקבילות). ובירושלמי (בכורים פ"ב ה"ה, ס"ה רע"ב, ובמקבילה) לא נזכר שהמעשה היה באחד בשבט, אבל מן העניין שם מוכח שהמעשה היה ביום זה. ובבבלי שם (ר"ה י"ד ב'): כרוך ותני (בדברי ר' יוסי בר' יהודה להלן) לא באחד בשבט היה, אלא בט"ו בשבט היה וכו'.

71-72. ונהג בו כדברי בית שמיי וכדברי וכו'. כאן אין לפרש אלא שהמעשה היה בשאר שנים, ור"ע סובר כר"ג (בכורים פ"ב מ"ו) שאתרוג בשעת לקיטתו עשורו, ולפיכך אם לקט באחד בשבט של שלישית, לב"ש (ר"ה פ"א מ"א) חיובו מעשר עני, ולב"ה מע"ש. ור"ג החמיר כשניהם והפריש מע"ש ופדאו ונתן את הפדוי לעניים, כמפורש בירושלמי. והובאה הברייתא כאן אגב רבותינו שבסיפא.

72. כדברי רבן גמליאל וכו'. ופירשו התלמודים שהאתרוג חנט קודם ט"ו בשבט של אשתקד ולקטו באחד בשבט בשלישית, ובשיטת רבן גמליאל שהולך למעשרות אחרי לקיטה הרי לקט אותו בשלישית וחיובו מעשר עני, אבל לר' אליעזר (במשנת בכורים הנ"ל) שהולך אף במעשרות אחרי חנטה, הרי חנט בשניה, וחייב במעשר שני. ואמרו בירושלמי שאם חנט אחרי ט"ו של שניה ולקטו באחד בשבט בשלישית, לשניהם חיובו מעשר שני, שהרי בין ר"ג ובין ר"ע 89 כצ"ל בירושלמי שם: ורבן גמליאל ור' עקיבה לא מן בית הלל אנון? ולפנינו בטעות: ורבן גמליאל ור' אליעזר וכו' (וכן היה כבר לפני הר"ח ר"ה י"ד ב'). והרי שיטת הירושלמי בכל מקום שר' אליעזר שמותי הוא. יתר על כן אין שום צורך להכניס את ר' אליעזר לקושיא שם. עיין בספר ניר. סוברים כב"ה שר"ה של אילן הוא ט"ו בשבט, ונמצא שחנט בשניה ונלקט בשניה, ואין כאן ספק. וספק שלנו הוא אף לפני אחד בשבט, ואפילו אם לקטו קודם לכן היה ר"ע נוהג כן, אלא שמעשה שהיה כך היה, כמפורש בבבלי (ר"ה י"ד ב').

73. אמ' ר' יוסה העיד ר' אבטלס וכו'. בד: בר יוסי אבטליס העיד וכו'. ובכי"ע: אמ' ר' יוסי אבטולמוס העיד וכו'. וכן הגיה רש"י בבבלי (ר"ה ט"ו א') ע"פ התוספתא כאן. וכ"ה בסוכה מ' א'. ובאוה"ג (ר"ה עמ' 25): אמר ר' יוסי העיד אבטולס (עיין הע' ג' שם) וכו'. ובכי"מ בר"ה (עיין דק"ס שם עמ' 27 הערה פ'): העיד ר' יוסי בן אבטולמוס וכו'. וכן גרס במאירי שם עמ' 38. וכן גרס הרי"ף כת"י (עיין דק"ס עירובין עמ' 131 הע' ק') אף במשנת עירובין פ"ג סמ"ד. אבל אף שם הנכון הוא כברוב הנוסחאות: אמר ר' יוסי אבטולמוס העיד וכו'. וכן יוצא מסוגיות שני התלמודים שם.

73-74. בשעת לקיטתו למעשר. בבבלי ר"ה (ט"ו רע"ב) פירשו שהת"ק סובר שדווקא למעשר הולכים אחר לקיטתו אבל לשביעית הולכים אחר חניטתו, עיי"ש.

74-75. בשעת לקיטתו למעשר ולביעור. וכן מוכח בירושלמי בכורים פ"ב ה"ה, ס"ה ע"א. וכ"ה באוה"ג ר"ה עמ' 25. אבל עיין בתוספ' ר"ה ט"ו רע"ב ובדק"ס שם עמ' 27 הע' צ'. ורש"י שם ט"ו סע"א הגיה ע"פ התוספתא. והר"מ (פ"א מה' מע"ש ה"ו ופ"ד מה' שמיטה הי"ב) פסק שאתרוג של ששית שנכנס לשביעית נוהג בו קדושת שביעית ואף חייב במעשרות. ועיין בהשגות בה' מע"ש שם. ועיין בפאת השלחן סי' י"ג ס"ק ט' אות י"ב. ובבעל המאור (ר"ה פ"א) מעיד שמצא מכתיבת ידי ה"ר משה ז"ל: 90 עיין מ"ש א' בנדיקט בתרביץ שי"ט (תש"ח), עמ' 27, הע' 83. ורבותינו נמנו באושא אתרוג אחר לקיטתו בין למעשר בין לשביעית. פי' לחומרא, כלומר אף אחר לקיטתו למעשר ואף לשביעית, כגון בת ששית שנכנסה לשביעית, וכל שכן דאזלינן בתר חנטא לחומרא, כגון בת שביעית שנכנסה לשמינית, כדין אילן וכו', עיי"ש שהניח את דבריו בצריך עיון רב. ועיין בפיה"מ להר"מ בכורים פ"ב מ"ו. ועיין במאירי ובריטב"א בר"ה שם.

75. ר' שמעון או' אתרוג וכו'. וכ"ה בכל הנוסחאות כאן. ובבבלי ר"ה (ט"ו א'): ר' שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון וכו'.

77. אלא דבר שגדל וכו'. וכ"ה בד ובבבלי ("שאין לך דבר שחייב וכו' "). ולפי פשטות לשון זו משמע שר"ש נותן כלל לכל האילנות, והטעם הוא שמכיוון שגדל בפטור הרי היה הפקר, והבעלים זוכים בו מן ההפקר, ולפיכך פטור מן המעשר (עיין בחי' הר"ן ר"ה ט"ו סע"א). ומכ"ש אם נלקט בפטור. ולעניין ביעור אם גדל בפטור, הולכים בו אחר חנטה, ופירות ששית פטורים מן הבעור. ואם גדל בשביעית ונלקט בשמינית, אין בעור בפירות הנלקטים בשמינית, כפירש"י שם. ועיין להלן שו' 78 ומש"ש. אבל בכי"ע גורס כאן: אלא שגדל וכו', וכן מעתיק רש"י (ר"ה שם) בשם התוספתא: אלא אם כן גדל בחיוב וכו'. ולפי זה הכל עונה על אתרוג גרידא, והולכים בו אחר חנטה, ולפיכך אם גדל בששית ונלקט בשביעית פטור מן הביעור מפני שהוא של ששית, ופטור מן המעשרות, מפני שיד הכל ממשמשת בו, ואתרוג קשיא ליה ידא והבעלים מתייאשים ממנו והוא הפקר (עיין ר"ה שם ט"ו א'). ואם גדל בשביעית ונלקט בשמינית פטור מן המעשרות כדין פירות שביעית, אבל לעניין בעור הולך כאן אחר הלקיטה, ואין בעור בשמינית. וכן הסיקו בתוספות ט"ו סע"א ובריטב"א שם שר"ש מדבר באתרוג גרידא, אבל לא בשאר אילנות.

78. אלא שגדל וכו'. וכ"ה בכי"ע. וכן ברש"י הנ"ל: אלא אם כן גדל בשביעית וכו'. ובד: אלא דבר שגדל וכו'. ועיין מ"ש לעיל שו' 77.