תוספתא כפשוטה על שביעית ד:כ

63. הרי הן לשעבר. וכ"ה גם בד ובכי"ע, וקשה להגיה. ולפי העניין מוכח שמדברים כאן בעניין שביעית, ולכל הפחות אף לעניין שביעית. ולפ"ז ברור שאפילו בשביעית אנו הולכים אחרי ר"ה של אילן, ואם חנט האילן לפני ט"ו בשבט בשביעית פירותיו מותרין. וזו היא שיטת הר"ח. 82 ר"ה ט"ו ב'. ועיין גם בערוך ערך בנות שבע. ברם בפי' הרש"ס (ס"ז ע"ב) מעתיק בשם הערוך: שחונטים בשנת השמיטה אחר תשרי וכו', אבל מה שחנטו קודם תשרי של שביעית וכו'. ולפנינו בערוך: שחונטים בשמיטה אחר ט"ו בשבט וכו', אבל מה שחנטו קודם ט"ו בשבט בשביעית וכו'. ובדקתי בארבע כתי"י של הערוך (וביניהם אחד על קלף), ובכולם הגירסא כלפנינו. וכן פירש בשל"ה (שער האותיות אות ק') את דברי הר"מ בפ"ד מה' שביעית ה"ט, ועיין מ"ש הרמ"ל זק"ש בספרו "זמנים" עמ' צ"ח ואילך. ברם בירושלמי כאן (פ"ה ה"א, ל"ה ע"ד): תני רבן שמעון בן גמליאל אומר 83 וכ"ה גם בכי"ר. והרש"ס (ס"ה ע"א) השמיט והגיה ע"פ הבבלי וסיגנונו. אילן שחנט קודם חמשה עשר בשבט מתעשר לשעבר וכו'. וכן בבבלי (ר"ה ט"ו ב'): ת"ר אילן שחנטו פירותיו קודם ט"ו בשבט מתעשר לשנה שעברה וכו'. ומהמשך הסוגיא שם משמע שפירשו את הברייתא לעניין מעשר גרידא. וכן מוכח מלשון הר"מ (פ"ד מה' שמיטה ה"ט), עיין ברדב"ז שם ובמהרי"ק רפ"א מה' מע"ש. וכ"ה בפי' הראב"ד לתו"כ (בהר פ"א ה"ד, ק"ו ע"א): אבל פירותיו אסורין. פי' אעפ"י שתשרי ר"ה לשנים ולשמטין, כיון שט"ו בשבט ר"ה לאילן, כל פירות שחנטו בשביעית ועד ט"ו בשבט בשמינית אסורין לעולם, משום קדושת שביעית. 84 כן העתיק בשמו הר"מ נג'ארא בהר, ק' סע"ב. ולפנינו הלשון משובשת. וכן מפורש במיוחס להר"ש בתו"כ שם שמה שחנט מתחילת תשרי קדושת שביעית עליו וכ"ה שיטת הרש"ס (ס"ט ע"א). וכן הכריעו האחרונים מבבלי סוכה (ל"ט ב', עיין בפאת השלחן סי' כ"ב ס"ק ט' אות י"ד). ולפ"ז התוספתא שלנו שלא כהילכתא. 85 ועיין בס' ערוך לנר סוכה מ' א' מ"ש על קושיית מהר"מ והכפות תמרים תירוץ יפה.

64. במי דברים אמורים וכו'. עיין מ"ש על צורה זו לעיל דמאי פ"ג הע' 14.

64-65. שתי בריכות בשנה. וכ"ה בבבלי ר"ה הנ"ל. ובירושלמי הנ"ל: שתי גרנות בשנה. ושאלו בבבלי שם: שתי בריכות סלקא דעתך? אלא אימא כעין שתי בריכות. 86 ועיין בפירש"י שם. וכן פירשו הגאונים, עיין בתשה"ג הרכבי סי' רמ"ג, עמ' 121, ובאוה"ג במקומו. ובריטב"א שם: דעניין שתי בריכות לא אתי (אלא) באילנות אפילו בהשאלת לשון, שהרי אין לך אילן שנותן שתי פירות בשנה שיהו זה אחר זה, שיהו אילו נלקטין ואח"כ אלו חונטין. ולפי פירושו לא תמה התלמוד כלל על השימוש בלשון בריכה באילן, אלא על הלשון "שתים", שהרי שתי בריכות ממש אינן מצויות באילן. 87 ופירושו מקויים ע"י התוספתא לעיל תרומות פ"ב שו' 14 (עיין מ"ש לעיל, עמ' 311). וכן אמרו להלן ב"מ (פ"ט ה"ה): עשת ברך (כ"ה בכי"ו) אחד עד שלא כלה הקיץ. הרי לך שהשתמשו בלשון זו אף לגבי אילן. ולא עוד שאף במקום בריכה (של יונים) השתמשו בלשון גורן, עיין שה"ש רבה פ"א, ט"ו, והשוה רשב"ם ב"ב פ' רע"א, ויפה עינים שם. ותירצו: כעין שתי בריכות. והיינו, שאינם נחנטים כאחד ואינם נלקטים כאחד (כגון תאנים), ובהם אנו הולכים אחר ט"ו בשבט.

65. שאין עושה אלא בריכה אחת. בד: ברך אחת (עיין בהערה 87). ובכי"ע: העושה בריכה אחת (ובגליון תוקן כלפנינו), וכ"ה בבבלי הנ"ל. ובירושלמי: שהוא עושה גורן אחד בשנה.

66-67. כאלו לא חנטו אלא לאחר חמשה עשר בשבט. כלומר, והולכים בהם אחר חנטה בר"ה של עולם. וכן פירש ר"ת (לעניין מעשרות), וכן מוכח מן הירושלמי בסוגיין הנ"ל. אבל רש"י (ר"ה הנ"ל ד"ה אבל אילן) פירש שר' נחמיה סובר שבאילנות הללו הולכים אחר לקיטה.

67. רבן שמעון בן גמליאל אומ' וכו'. וכ"ה בכי"ע ובריבמ"ץ דמאי פ"א מ"א ובירושלמי כאן פ"ה ה"א, ל"ה ע"ד. ובד חסרות המלים "בן גמליאל".

68. מן הפגים ועד שיתין ונובלות וכו'. וכן בריבמ"ץ הנ"ל: מפגין ועד השיתין הנובלות נ' יום, מן השיתין ועד התאנין נ' יום. וכן בירושלמי הנ"ל: מן הפגין ועד השיתין 88 כ"ה בנוסח הרש"ס ובראשונים. ולפנינו בטעות: השיטין. הנובלות חמשים יום, מן השיתין הנובלות וכו'. ואף בכי"ו שיתין ונובלות פירושו שיתין נובלות. וכן היא דרכה של תאנה שהיא מוציאה מקודם תאנים רעות, שיתין (=שחיתין), והן ע"פ רוב נובלות ונושרות מן האילן לפני בשולן, וחמשים יום אחרי השיתין הנובלות יוצאות תאנים טובות (ועיין מ"ש לעיל דמאי עמ' 192 ובדברי לעף שהבאתי שם). ועיין בבלי בכורות ח' א' ובפי' המיוחס לר"ג שם. (גליון אפרים לירושלמי).

69. כולן ארבעים ארבעים יום. ולדעתו מונה שמנים יום למפרע בתאנים, וארבעים יום לשיתין, כדי לראות אם ט"ו בשבט בתוכן.

70. וכולן קודם הזמן הזה וכו'. כלומר, כל התאנים והשיתין שעברו עליהם מאה יום או חמשים יום (כל אחד כדינו) לפני הבישול מונה למפרע, וכולן קודם הזמן הזה (כלומר, הזמן שנזכר לעיל, ט"ו בשבט) הרי הן לשעבר וכו'. ואף כאן סתמה התוספתא ולא פירשה אם מדברים לעניין שביעית או לעניין מעשרות. ומסתבר שמדברים בשניהם. עיין מ"ש לעיל שו' 63.