תוספתא כפשוטה על שביעית ד:יט

56. מביאין שתלים וקרמלים וכו'. כ"ה ("שתלים") בכל הנוסחאות. והגירסא "שחלים" שבדפוסים מאוחרים היא טעות הדפוס. ולפי זה בטלים מאליהם הפירושים של המפרשים ושל החוקרים (עיין לעף פלורה ח"א עמ' 549). ואשר לקרומלין (קרומנין) מהותה לא נתברר (עיין לעף הנ"ל), אבל כבר העיר לנכון בח"ד על הירושלמי כאן (פ"ב ה"י, ל"ד רע"ב; נדרים פ"ז ה"א, מ' ע"ב): קרמולין פטורין מן המעשר. הדא דתימר עד שלא עשו דילועין. אבל אם עשו דילועין כירק הן. ומכאן שירק זה היה עושה דילועין בשרשיו. ובמשנתנו (מעשרות פ"ה מ"א ואילך): העוקר שתלים מתוך שלו ונטע לתוך שלו וכו', העוקר לפת וצנונות מתוך שלו וכו'. ופירש בריבמ"ץ שם: שתלין וכו', פי' כגון בצלים קטנים וכו', וכן דרך הגננין זורעין אותן וכיון שצומחין וגדילין כמעט, תולשין אותן ונוטעין אותן במקום אחר, כדי שיעבו ויעשו גדולין. וכע"ז גם בר"ש שם. ואף כאן הפירוש שמותר להביא שתלים וקרומלין דקין, מחוץ לארץ כדי ליטע אותם בארץ במוצאי שביעית מיד. 79 והם מתעבים במהירות רבה, עיין מ"ש תיאופרסטוס בתולדות הצמחים ס"ז פ"ד סי' ח'. וברייתא זו נשנתה לפני שהתיר רבי להביא ירקות מחו"ל, ומ"מ מותר להביא שתלים וקרומלין לפני שעשו דילועין, והן אינן ראויין לאכילה (עיין בירושלמי שהעתקנו לעיל, ומפורש שם שהן פטורין מן המעשרות), כדי לזורען במוצאי שביעית מיד, ולא נחשדו ישראל על זריעה, אלא על אכילה, ולפיכך לא גזרו בהם.

56-57. אבל לא מחוצה לארץ לארץ לאכל עליהן בארץ. כלומר, אין מביאים אותם לארץ כדי לאכול את עליהן (ומדברים בקרומנין שכבר עשו דילועים קטנים), מפני שהעלים כירק הן, ועדיין לא התירו להביא ירק לארץ. ואפשר ג"כ שהפירוש הוא שאין מביאין אותן כדי לשתול אותם במוצאי שביעית מיד, ולאכול עליהן (כלומר, על חשבונם) את הבצלים ואת הקרומנין, בחזקת שכבר בשלו בארץ, מפני שהללו מתבשלים מהר מאד, 80 עיין לעיל הערה 79. ואין כיוצא בהם במינם שנזרעו בארץ. ועדיין לא התירו לאכול ירק במוצאי שביעית מיד.

57. אין מביאים ענבים וכו'. כלומר, אעפ"י שמעולם לא גזרו על הבאת פירות האילן מחו"ל (עיין מ"ש לעיל שו' 49), אבל אסור להביאם כדי לדרוך אותם בארץ בגת, או לעשות את הזיתים בבד וכו', מפני שאסור לעשות כן בפירות הארץ (משנתנו פ"ח מ"ו). ודין פירות שהובאו מחו"ל כפירות הארץ לעניין זה, וכמפורש לעיל הי"ח.

59. ולא חושני פשתן וכו'. בד ובכי"ע לנכון: ולא חוצני פשתן וכו', והם קני הפשתן אחרי העקירה, לפני הכתישה והשרייה, עיין במשנתנו פאה פ"ו מ"ה ובפיה"מ להר"מ שם ובבבלי סוכה י"ב ב' וברש"י שם ד"ה בהוצני. וע"פ רוב עדיין לא הוצא הזרע מתוכן כפי שמוכח ממשנת פאה הנ"ל (עיין בתוספתא שם פ"ב הי"ב) ותוספתא מעשרות פ"ג ה"ח, עיין מש"ש.

59-60. אבל מביאין גרוגרות וצמוקין וכו'. ואעפ"י שהן פירות יבשים, הרי כבר התירו להביא פירות יבשים לארץ, עיין לעיל שו' 50 ומש"ש. וכן נהגו למעשה בימי האמוראים (עיין ירוש' דמאי פ"ב ה"א, כ"ב ע"ד ומקבילה) ובשביעית עסיקינן, עיין לעיל הע' 75. וכנראה ש"גרוגרות" היא אשגרה אגב צמוקין, עיין מ"ש להלן שו' 60–61.

60. וחושני פשתן וכו'. בד ובכי"ע בטעות: וחוצני פשתן, והנכון כלפנינו, וחושני פשתן הם קני פשתן שכבר נישרו, אלא שלא ננערו. 81 עיין ירושלמי שבת רפ"ב, ד' ע"ג; בבלי שם כ' ב'. ועיין בבלי סוכה י"ב ב' הנ"ל. ובהם אין קדושת שביעית כלל, עיין בירושלמי סוף מעשרות, ועיין מ"ש הגאון בעל חזון איש בספרו על שביעית סי' י"ג ס"ק ח'. ולא נשנו כאן אלא אגב רישא.

60-61. אבל לא מחוצה לארץ לארץ לעשותן וכו'. וכ"ה בד. ופירושו שאין מביאים ענבים ותאנים מחו"ל כדי לעשותן דבילה וצמוקים בארץ. והטעם הוא שעדיין לא התירו לייבש בארץ עצמה (עיין מ"ש לעיל סוף שו' 49–50). ולהלן ספ"ו מפורש: תאנים של שביעית אין עושין אותן גרוגרות וכו' (לפי הגירסא הנכונה שם הכוונה כאן לענבים ופשתן גרידא, או לתאנים לעשותן דבילה), וסוחטין ענבים לעשותן צמוקים. כלומר, לא התירו אלא אם הוא סוחט את הענבים לשם יין, ומן הנשאר הוא עושה צמוקים, מפני שכך דרכו. אבל לעשות צימוקים מן הענבים עצמם אסור. ונוהגים בהם כפירות הארץ, וכמפורש לעיל.

62. לעשותן בארץ סמך לחוצה לארץ. בד: לארץ (=בארץ) סמוך לחוצה לארץ. ובכי"ע: ועושין אותן בארץ סמך חוצה לארץ, ופירושו בגבולות א"י. ועל הכתיב "סמך", "סימך" במקום "סמוך" עיין בקונטריסים של ר"ח ילון ש"א עמ' 96 ועמ' 39, ועיין לעיל הע' 26. וברייתא זו מתאימה למסורת שבירושלמי (פ"ו ה"ד, ל"ז ע"א): בראשונה היה הירק אסור בספרי ארץ ישראל. התקינו שיהא הירק מותר בספרי ארץ ישראל (מפני שניכר הוא שהן מחו"ל) ואף כאן תחילת ההיתר היה רק בספרי א"י, ואח"כ התקינו שיהו מייבשין גם בתוכה של א"י, כלעיל שו' 49–50, עיין מש"ש בגי' כי"ע.