תוספתא כפשוטה על שביעית ד:יב

30-31. מודה ר' עקיבא שאין זורעין וכו'. במשנתנו (פ"ו מ"ב): עושין בתלוש בסוריא אבל לא במחובר, דשים וכו' אבל לא קוצרין ולא בוצרין ולא מוסקים. כלל אמר ר' עקיבא כל שכיוצא בו מותר בא"י עושין אותו בסוריא. ומשמע מסוגיית הירושלמי שמדברים כאן בישראל שיוצא לסוריא לעבוד אצל גוי, ומן הדין סוריא נאכלת ונעבדת, 65 כפי שמוכח מן הגבולות שנשנו לעיל. ועיין להלן פ"ז שו' 23–24 ומש"ש. אלא שגזרו עליה כדי שלא ילכו וישתקעו שם. 66 ירוש' כאן פ"ו רה"ב, ל"ו ע"ד. ועיין ר"ש חלה פ"ד רמ"ז ומ"ש להלן חלה פ"ב שו' 20–21. ופירש ר' יהוסף אשכנזי (לפי מלא"ש כאן) שר"ע חולק על הת"ק ומתיר קצירה בצירה ומסיקה, ולא אסר אלא דברים שאסורים לגמרי בא"י ואפילו במופקר, אבל קצירה בצירה ומסיקה הרי מותרת במופקר אף בא"י, 67 אלא שבא"י צריך לשנות מדרך המלאכה בשאר שני שבוע (עיין תוספ' ר"ה ט' א' ור"מ פ"ד מה' שמיטה ה"א; תו"כ בהר פ"א ה"ג, ק"ו ע"א). ופשיטא שבסוריא אין מקום לשינוי שהרי סוריא נאכלת ונעבדת, ומטעם גזירה בלבד, שלא ישתקע שם, אתינן עלה. ולפיכך מלמדת התוספתא שאף לר"ע שהוא מתיר קצירה ובצירה בסוריא מ"מ מודה שאין זורעין ואין חורשין וכו' עם הגוי בסוריא, משום שעבודה זו אסורה לגמרי בא"י, ויש לחשוש שמא יצא ישראל לסוריא כדי להשתכר אצל הגוים וישתקע שם.

32. עושין אותו. הנכון בכי"ע: עושין אתו וכו', כלומר, עמו, עם הגוי.

32-33. אין עושין אותו במחובר לקרקע וכו'. אף כאן צ"ל: אתו (כדלעיל), כלומר, עם הגוי. והתוספתא חוזרת כאן לדברי הת"ק האוסר לעשות עם הגוי במחובר אפילו בעקירה ובצירה, עיין מ"ש לעיל ריש שו' 30–31. ועיין במשנתנו חלה פ"ד מ"ז ובתוספתא שם פ"ב ה"ה ומש"ש.

33. אבל עוקרין ואיגד על ידיהן. צ"ל: ואוגד (כגי' ד) וכו'. ופירושו שהם עוקרים את הבצלים, והוא אוגד בשבילם בתלוש. ומפשט הלשון משמע שהוא אוגד על ידיהם, אפילו בשעה שהם עוקרים, ובלבד שלא יהא מלקט בעצמו. ועיין בפי' הרא"ש פ"ו סמ"ב. וצ"ע. אבל בא"י אסור לאגוד לשוק. עיין במשנתנו פ"ח מ"ג ובר"מ פ"ו מה' שמיטה ה"ד.

34. בוצרין ודורך על ידיהן. וכ"ה בד. ובכי"ע: בוצר ודורכן דורך על ידיהן. ונשתמר לנו בכי"ע שריד של הגירסא הנכונה, ויש לפנינו השמטה וצריך להשלימה ע"פ הברייתא להלן חלה פ"ב ה"ה, 68 ואף שם מדברים בשביעית, עיין מש"ש. וכצ"ל: בוצר ודורכין [על ידו. הוא מוסק והן עוטנין על ידו. אלא הן מלקטין והוא אוגד על ידיהן. הן בוצרין והוא] דורך על ידיהן. כלומר, ובלבד שלא יהא הוא בוצר והן דורכין על ידו וכו' אלא הן בוצרין והוא דורך על ידיהן, ואפילו בגת. עיין במשנתנו כאן פ"ח מ"ו.

34-35. מוסקין ואוטם על ידיהם. וכ"ה בד. ובכי"ע: והן עושין על ידיהן. וצ"ל: והו (=והוא) עוטין וכו'. ואף בכי"ו: אוטם=אוטן=עוטן. 69 עיין מ"ש להלן מעשרות פ"ג שו' 21. וכ"ה להלן בחלה הנ"ל. ופירושה שעושה את הזיתים בבד ובמעטן, עיין משנתנו פ"ח מ"ו.

35. במי דברים אמורים וכו'. עיין מ"ש על צורה זו לעיל דמאי פ"ג הערה 14.

במוצא פירות בתוך ביתו וכו'. בד: במוצא פירות לחבירו מתוך ביתו וכו'. ובכי"ע: במוציא פירות מתוך ביתו וכו'. וכס"ז לעיל דמאי פ"ה שו' 99. ובמשנתנו (פ"ו מ"ד): מאימתי מותר אדם ליקח ירק במוצאי שביעית משיעשה כיוצא בו. ובירושלמי שם: בראשונה היה הירק אסור בספרי א"י וכו'. ואף כאן מדברים בסוריא שעל גבול א"י, ואסור לקנות שם ירק משום חשש ספחים של א"י. ושונה התוספתא שאין לקנות מן החשוד אלא אם מוציא לו את הפירות מתוך ביתו או ששלח לו פירות וכו', והוא חושש שמא לקטן משדהו שבא"י.

36. אבל הלוקח לו מן השוק וכו'. כלומר, אם ידוע לו שאין לו שדה, והוא לוקח ירקות מן השוק. ועיין תוספתא דמאי הנ"ל ומשנתנו שם פ"ו מי"א.