תוספתא כפשוטה על שביעית ד:יא

22. תחום ארץ ישראל וכו'. בספרי עקב פי' נ"א, הוצ' הר"א פינקלשטין עמ' 117: תחומי ארץ ישראל עד מקום שהחזיקו עולי בבל וכו'. ובירושלמי (פ"ו ה"א, ל"ו ע"ג): תחומי ארץ ישראל כל שהחזיקו עולי בבל וכו'. 39 וכל שמות המקומות נחקרו ע"י רא"מ לונץ בירושלים שהוציא לאור חי"א-י"ב (תרע"ז), עמ' 290 ואילך, ור"ש קליין בשנתון של צינצינטי ש"ה (1928), עמ' 197 ואילך, ונוסח התוספתא בעמ' 214 ואילך. ועל פיהם אני קובע כאן את המקומות.

22-23. פרשת אשקלון וחומת מגדל שר ושינה ודור. בד: וחומר מגדל שרשינה ידור. ובכי"ע: חומת מגדל שרשן דקיסרי ושורא דרור. ובכפו"פ פי"א עמ' רע"ח (ד"ר, ס"ה ע"א): עוד שם (כלומ' בתוספתא), תחומי ארץ ישראל פרשת אשקלון ושורא דעכו (עיין להלן). ובספרי הנ"ל: פרשת אשקלון חומות מגדל שרשן דור וכו'. ובירושלמי הנ"ל: פרשת חומת מגדל שיד ושינ' דרור. ובכי"ר שם: פרשת דשקלין 40 צ"ל: דאשקלון. וכן מפורש להלן שם, ל"ו רע"ד: אני לא שמעתיה מר' חייה הגדול אלא מפרשת אשקלון ולחוץ. חומות מגדל כר ושינה דרור. ובריבמ"ץ (פ"ו מ"א): פרשת חומת מגדל שיר. ויש שונין מגדל שד. וכל המקומות הללו ידועים לנו, ופרשת אשקלון היא הדרך הצדדית הפורשת מדרך המלך ההולכת מאשקלון לצדון, ומגדל שרשן הוא מגדל סטרטון של קיסרי, 41 עיין בבלי מגילה ו' א', בדק"ס שם, עמ' 17, הע' ב', מגילת תענית הוצ' ליכטנשטיין, עמ' 63 ועמ' 71 ובמבוא שם, עמ' 25. ודור היא דאר, על חוף הים, לצפונה של קיסרין.

23. ושורה דקיסרה שורה דעכו. וכ"ה בד (דקיסרא). ובכי"ע, בספרי ובירושלמי חסרות המלים "ושורה דקיסרה". ואין ספק שגם לפנינו צריך למוחקן, והוא גליון שבא לפרש מגדל שר, עיין לעיל גירסת כי"ע. ובספרי בעברית: וחומות עכו.

וריש מייא דגעתין וגעתין גרמא וכברתא. וכ"ה בד (אלא ששם בטעות: וזעתון גרמא). ובכי"ע: כבריתא 42 היו"ד של כבריתא נמחק בכת"י ע"י קו למעלה. ריש מעון רגעתן ורגעתן גרמא. ובספרי: וראש מגיאתו וגיאתו עצמו כברתא. ובירושלמי: וקציריא דגלילא (עיין להלן) וכברתה וכו' וראש מי געתון וגעתון עצמה. 43 שני המקומות הללו באים בירושלמי אחרי "וממציא דאבהתא", מקום שנקרא להלן בתוספתא: ומציא דגתא. עיין להלן הע' 54. וגעתון היא כרבת געטון שעל נהר מפשוח, כעשרה קילומיטר לדרום מזרח כזיב, וראש מי געתון הוא ראש הנהר, עיין לעיל שו' 13 ומש"ש. (הורוביץ, א"י ושכנותיה, ערך געתון, עמ' 219). וכברתא היא כרבת אל־כברי, כחמשה קילומיטר לדרום מזרח כזיב. (הורוביץ הנ"ל ערך גברה, עמ' 185).

24. וכזניתא וקצטריא דגלילא. וכן בד: וכזניתא וקצטרי' דגלילה. ובכי"ע: אגר זניתא (כלומר, גל זניתא, חורבת זניתא) וקצטרא דגליל. ובספרי: ובית זניתא קצרא דגלילא. ובירושלמי: וקציריא 44 בכי"ר: וקצרייא. בריבמ"ץ: וקצריא. בנוסח הרש"ס: וקצרא. דגלילא. וכברתה ובית זניתה. וגם לפנינו צ"ל: ובזניתא, בי זניתא, בית זניתא. והכוונה לכרבת זויניתא, כקילומיטר לצפון מזרח כברתא הנ"ל. (הורוביץ שם ערך בית זניתא, עמ' 133). וקצטרא דגלילא הוא מגדל כרבת גליל, כשלשה עשר קילומיטר לצפון מזרח כזיב. (הורוביץ שם ערך גליל עמ' 212).

וקובעיא דראתון ומילתא דכור וכוריי רבתא. בד: וקובעאיא דראתין ומלתא דכו' וטריי רבתא. ובכי"ע: וקביא רעיתא וכו' מומתא דבור (והשאר ליתא). ובספרי: קבייא דעייתא, מצייא דעבתא (עיין להלן) כמותא דביריין. ובירושלמי: וקובעיא ומילתא דביר 45 בכי"ר: דבור. בריבמ"ץ: דכור. בנוסח הרש"ס: ומילחא דכור. ובוריי (בכי"ר: וכוריי) רבתא. והנה נוסח כי"ע המקויים ע"י גירסת הספרי: קבייא דעייתא, הוא בלי ספק נכון, ואף בכי"ו צ"ל: קובעייא דיעייתון. וכבר קבעו לונץ וקליין (עיין הע' 39) שהכוונה לכפר עיתא, רחוק כשלשים קילומיטר מצפון מזרח גליל הנ"ל. אלא ששניהם לא עמדו על פירוש המלה "קבייא". והנה מסביב הכפר נמצאים כמה מקוואות מים. 46 עיין מ"ש M. V. Guérin בספרו Description de la Palestine etc., ח"ג כרך ב', עמ' 119. ואין ספק שהכוונה למקוואות הללו. ובסורית קבא היא מקוה מים, והיא מלה שמית עתיקה, עיין ברוקלמן מלון ללשון סורית (עמ' 640) ערך קבא, קביא וקביתא. 47 וקובעייא הוא כתיב אחר של קבייא. וכן בירושלמי חלה (פ"ב ה"ו, נ"ח רע"ד): קבייא (כלומר, קבים), אבל בכי"ר שם: קובעייה. וקבייא דעייתא, פירושו המקוואות של עייתא. ומילתא דכור, הוא הקיר של כור, 48 כמו שפירש לנכון ר' יהוסף שווארץ בתבואות הארץ ח"א (למברג 1865), עמ' י"ט. והתרגום מתרגם כן סוללה שבמקרא. ובעברית מלוא, בניין מבוצר. והכוונה לכרבת אל־כורא הרחוקה כשמונה קילומיטר למזרח צפון עייתא. 49 ובספרי הנ"ל צ"ל: במותה (כגי' הילקוט) דכריין (כגי' כי"א שם). ובכי"ע צ"ל: בומתה רכור. וכוריי 50 כגי' כי"ו וירושלמי כי"ר. וכן בד כאן צ"ל: וכוריי (במקום: וטריי). רבתא, פירושו כוריי הגדולה, והיא כרבת אל־כורייה הרחוקה כמהלך שתי שעות וחצי מצפון מזרח כרבת אל־כורה הנ"ל.

25. ותפניא וסנפתא וסחרתא דיתר. וכ"ה בד (וסנפתה). ובכי"ע: תפלית סניפתא וסחרתא דיתיר. ובספרי: פחורתא דיתר וכו' ספנתא (ותפניא לא נזכרה שם) וכו'. ובשנו"ס שם: סחורתא, סהירתא, נחורתא, נהורתא וכו'. ובירושלמי: תפניס וסנפתה (בכי"ר וריבמ"ץ: וספנתה, כגי' הספרי) ומחרתא דייתיר. והמקומות תפניא וסנפתא לא נתבררו אצלי. ויתיר הוא, כנראה, כפר יטיר, מצפון אל־כורייה הנ"ל (לונץ וקליין הנ"ל הע' 39). ובמקום סחרתא, נראה שצ"ל: מחרתא (כגי' הירושלמי), והיא מחרתא, היא מערתא, והיא נחורתא היא נהורתא (כג' הדפוסים והילקוט בספרי), ופירושו מערה, 51 עיין דק"ס ברכות, עמ' 291, הע' ח'. ולפנינו בברכות (נ"ד רע"ב): נקירתא. ומ"ש ר"ש קליין שם, עמ' 203, שפחורתא פירושה מערה, אין הדבר כן, עיין מ"ש בהירושלמי כפשוטו, עמ' 290. כלומר, מערת יתיר. 52 ועיין ציון כע"ז בירושלמי דמאי פ"ב ה"א, כ"ב ע"ג: עד מערת טלימון.

וממציא דגתא ומספד ומחרשת. ובד: וממציא דגתא ומדפ' וטחרש'. ובכי"ע: מומתא דבור 53 עיין לעיל הע' 49. וממציא דעכתא מי שפר עילי רבתא ומחרשת. ובספרי: נחלה דאבצל בית ער (עיין להלן) מרעשתא וכו' מיסף. ולעיל שם נשנה: מצייא דעבתא. ובירושלמי: וממציא דאבהתא (וראש מי געתון וגעתון עצמה) 54 עיין לעיל הע' 43. מי ספר ומרחשת (בכי"ר: מספר ומראשית). והמקומות הללו לא נתבררו אצל החכמים הנ"ל (לעיל הע' 39).

25-26. וגחלא דיפצאל ועולשתא ואולם רבתא ומגדל הרוב. בד: ונחלא דיפצאל ועולשת' ואולם רבתא ומגד חרוב. ובכי"ע נזכר רק: מגדל חרוב. ואפשר ש"עילי רבתא" שנזכר שם לעיל לפני "מחרשת" הוא שיבוש במקום "אולם רבתא". ובספרי: נחלה דאבצל בית ער מרעשתא (במקום מרחשת, מחרשת שלעיל, עיין מ"ש לעיל) לולא רבתא. ובירושלמי: ומגדל הרוב ואולם רבתא. ולא נקבעו המקומות לא של נחל אבצל ולא של מגדל חרוב. ואשר לעולשתא ולאולם רבתא יש שקובעים עולשתה במקום חלוסיה, ואולם במקום כפר עלמון ושתיהן על נהר אל־קוסמייה. 55 עיין בס' א"י ושכנותיה של הורוביץ ערך אולם רבתא, עמ' 24, הע 1. ומ"ש לעיל הע' 20.

26. ונקבתא דעיון וכזישא. בד: ומישא. ובכי"ע: ונקיפתא דעיון. ובספרי נקיבתא דעיון. ובירושלמי: ונוקבתא דעיון. ונקבתא דעיון היא נקבת 56 נחל, עיין בהערת לונץ הנ"ל (הע' 39), עמ' 297, הע' ט"ז. העיר עיון (מ"א ט"ו, כ'), והיום מרג' עיון. ומקום "כזישא" "מישא" שנזכרה רק בכי"ו ובד, אבל לא בכי"ע ובמקבילות, לא נתברר.

27. ותיקרת וכרכא דבר סינגורא. בד: ותיקרא כרבא סינגורא. ובכי"ע: תיקרת וכפרא דבר סנגרא. ובספרי: כרכא דבר סנגרא. ובירושלמי: ותוקרת כרכה (בכי"ר ובריבמ"ץ: ברכה) רבא ובר סנגדא. ובכי"ר שם: דבר סנגרה. ובנוסח הרש"ס: וחקרת וכרכא רבא ובר סנגדא. ובתרגום יונתן (במדבר ל"ד, ח', הוצ' גינזבורגר עמ' 296): ויהון מפקנוי דתחומא מן תרין ציטרוי מכונין לכרכוי דבר זעמה ולכרכוי דבר סניגורא, וכנראה שאף לפנינו צ"ל: וחוקרת 57 וי"ו במקום פתח, כמו חקרת, כגי' הרש"ס בירושלמי. כרכא דבר וכו'. כלומר, מצודת הכרך של וכו'. והמקום לא נתברר אצל החכמים, אבל ברור שאנו מתקרבים כבר לצפון מערב א"י.

ותרנגלא עילייא דקיסרין. וכ"ה בד (עיילייא). ובכי"ע: ותרנגלא עילאה דלעילא מן קיסרין. ובספרי: תרנגלא עילאה דקיסרי. ובירושלמי: ותרנגולא עילאה דלמעלה מן קיסרין. ובת"י הנ"ל: ודיוקינוס ותרנגולא עד קיסרין, וצ"ל: ודיוקינוס דתרנגולא ע[ל'] (=עלאה) דקיסרין. ובתרגום ירושלמי שם: [ד]יוקינוס תורנגלא דקיסריון. ופירושו דמות התרנגול שלמעלה מקיסריון, והיא קיסריון של פיליפוס, על יד זכרות הירדן, בפמייס (עיין בבלי בכורות נ"ה א'). ובירושלמי (דמאי פ"ב ה"א, כ"ב רע"ד): המינין האסורין בפנייס וכו', הדא דתימר מתרנגול קיסריון ולמעלן, אבל מתרנגול קיסריון ולמטן כארץ ישראל היא. ואף אצל קיסריון לא היה קו הגבול ישר, שהרי למערב קיסריון היתה הארץ טמאה משום ארץ העמים. עיין מ"ש בתס"ר ח"ג עמ' 157 ואילך, ומכאן ואילך אנו עוברים לעבר הירדן.

וקנת ורקם דדוגרא. בד: וקנת ורכה. ובכי"ע: בית סוכת סכל ורקם דחגרא, וגם בכי"ו צ"ל: דחגרא. ובספרי: בית סוכות וינקת (בד: קנת, ובכי"ר שם: ויקנת) ורקם דחגרא. ובירושלמי: וטרכונא דמתחם לבוצרה (עיין להלן) וכו', ובית סכל וקנת ורפיח דחגרא. ובריבמ"ץ: ובית דיגלי סכלי וקנת ורפח (וכ"ה גם בירוש' כי"ר) דחגרא. ובת"י (במדבר ל"ד, ט'): ויפוק תחומא לקרן זכותא ולגבתא דחטמנא ויהון מפקנוי לביריא דבית סכל ולמציעות דרתא רבתא דממצעא בין טירת עינוותא לבין דרמשק. דין יהוי לכון תחום ציפונא. והגירסא שבכי"ע: בית סוכת סכל, היא הרכבה של שתי נוסחאות: בית סוכות (גי' הספרי) ובית סכל (גירסת הירושלמי). וכנראה שגם בכי"ו וד צ"ל: ובית סוכות וקנת (כבספרי וכבירושלמי. ובכי"ע נשמט המקום קנת). ובית סוכות היא למזרח ים כנרת, ויש שקובעים אותה ע"י כפר א־סקיא, כעשרים וארבע קילומיטר לדרום מערב דמשק. וקנת היא אל־קנות בצפון מערב הרי חורן. ורקם דחגרא הוא בסביבה ההיא. 58 עיין גיטין פ"א מ"א ובראשונים שם. ועיין מ"ש ישעיה פרס בתרביץ ש"ג, עמ' 334, ומ"ש בנימין מייזלר שם ש"כ, עמ' 316 ואילך. ועל קנת עיין בגיאוגרפיה היסטורית וכו' של אבי-יונה, עמ' 156 הע' 13.

28. וטרכונא דמתחם לבצרה. בד: וטרכתא 59 והיא כגי' כי"ו, אלא שנתחברו "כו" של טרכונא לתי"ו. דמתח' לבצר'. ובכי"ע: טרכונא דבתחום בצרה. ובספרי: וטרכונא דזימרא (בד"ו דנימרא) דביתחום ביצרא. ובירושלמי: וטרבונא דמתחם לבוצרה. 60 שני המקומות הללו באים בירושלמי אחרי: תרנגולא עילאה דלמעלה מן קיסרין. והכוונה לחלק הטרכוניטיס שבתחום בצרה, והוא לדרומה של קנת.

28-29. ויגר שהדותא ונמרין ומלח דזרואי ויבקא וחשבון ונחלא דזרד. בד: ויגר שהדותא ונמריס ומלח דחראי ויבקא וחשבון ונהלא. ובכי"ע: חשבון ויוקפא נחלה דזרד ויגוד סיכותא נמרין מלי חזרואי. ובספרי: סקא (בכי"ר וכי"א: יובקא) וחשבון ונחלה דורד (בכי"ר: תחלת זרד. ובכי"א: נחלת זרד) סכותא נימרין מליח זירזא. ובירושלמי: ומלח דזרבאיי (ובכי"ר: דבראיי. "ומלח" חסר שם) ונמרין 61 ואח"כ מונה שם: ובית סכל וקנת (עיין לעיל) ודרך הגדולה ההולכת למדבר. חשבון ויבקא ונחלא דזרך (בכי"ר, בריבמ"ץ ובנוסח הרש"ס: דזרד) ויגר שהדותא. והנה קביעת המקומות כאן תלוי בסדר שבתוספתא כי"ו וד מצד אחד וכי"ע והספרי מצד שני. ואפשר ג"כ שהתנא הוסיף כאן מקומות שנאסרו אח"כ (עיין לעיל שו' 16–17 ומש"ש). ומסתבר שגירסת כי"ע ויגוד סיכותא (המקויימת אף ע"י הספרי) היא יותר נכונה, והסופרים כתבו באשגרה מן הכתוב "יגר שהדותא". ואם סדר הספרי הוא נכון הרי מונה התנא מצפון לדרום, והוא נחל יבוק, חשבון ונחל זרד. 62 עיין קביעות מקומו אצל הורוביץ, א"י ושכנותיה, ערך זרד, עמ' 247, הע' 4. ושאר המקומות לא נתבררו לי. 63 ועיין מ"ש פרס הנ"ל (בהע' 58), עמ' 335.

29. ורפיח וחוגרה. בד: ורפח וחונרה. ובכי"ע ובספרי חסר. ובירושלמי: ורפיח דחגרא. ועיין מ"ש לעיל סוף שו' 27.

ועמון ומואב. וכ"ה בד. אבל ליתא בכי"ע ובספרי ובירושלמי. וכן נכון, שהרי עמון ומואב אינן מא"י (עיין מ"ש לעיל שו' 14). ואעפ"י שנמנו כאן חשבון ונחל זרד, הרי למזרח חשבון, ולמזרח נחל זרד הוא חו"ל. ונקוט הדין כללא בידך שהתנא קבע ישובים שהחזיקו בהם ישראל, ולפעמים המקומות הסמוכים יותר לא"י הם חו"ל, כפי שראינו לעיל (שו' 27 ד"ה ותרנגלא) אצל קסריון. וכן עכו היא חציה בחו"ל, 64 עיין ירוש' כאן פ"ו ה"א, ל"ו ע"ג ומקבילות. והתוספתא מנתה בתחומי א"י מקומות לצפון עכו. ועיין להלן אהילות פי"ח הי"ד ומ"ש בתס"ר ח"ג עמ' 158 ואילך, ולפיכך אין להסיק בוודאות שכל הנקודות למערב גבול המזרחי, ולדרום גבול הצפוני הן א"י.

ורקם גיאה. וכ"ה בכי"ע ובספרי. ובד: ורקם נאה. ובירושלמי: ורקם דגועה. ובת"י (במדבר ל"ד, י"ב): ויהוון מפקנוי לימא דמלחא ריקם גיעא מן דרומא, טוורוס אומנוס מן ציפונא, ימא רבא מן מערבא, ימא דמילחא מן מדינחא. ועיין גם בתרגום אונקלוס שם.

29-30. וגינייה דאשקלון. בד: וניגנייה דאשקלון. ובכי"ע: וגיניא דאשקלון. ובספרי: וגינייא (בד: וגיבנייא, ובילקוט: וגינניא) דאשקלון. ובירושלמי: וגניא דאשקלון. ובזה מסתיימת הרשימה בירושלמי. ושואל הירושלמי: אשקלון עצמה וכו'? מן מה דתני גנייה דאשקלון, הדא אמרה אשקלון כלחוץ. ומכאן שהגבולות הן כא"י. ולא נחלקו להלן (מע"ש פ"ב סהט"ו, עיין מש"ש) אלא בגבולות שבכתובים, אבל הגבולות שקבע כאן התנא הן כא"י.

30. ודרך הגדולה ההולכת למדבר. וכ"ה בד ובספרי הנ"ל. אבל בכי"ע ליתא. ובירושלמי מונה גבול זה בין רפיח (וצ"ל שם: רקם) דחגרא ובין חשבון. ולפ"ז הכוונה לדרך הגדולה שהולכת מדמשק למכה. ומכיוון ששם זה נודד ממקום למקום, הרי זה משמש סימן להוספה. וכנראה שנוסף בתוספתא כי"ו וד ובספרי ע"פ הירושלמי, והוסיפוה בסוף המקור, כדרך הסופרים. ועיקר הסדר הוא כבירושלמי.