תוספתא כפשוטה על שביעית ג:טז

37. אין עוקרין גדר שבין שתי שדות וכו'. התוספתא, דייקה בלשונה ונקטה בין שתי שדות, כלומר, ששתיהן שלו, אבל אם עוקר את הגדר מסביב שדהו בשביעית, הרי עושה כמנהג חסידים ראשונים, 44 עיין מ"ש להלן פ"ח שו' 3–4, ובהערה 2 שם. ואין לחשוש כלל שמא יחשדוהו בהגדלת שטח שדהו, כדי לזורעה. 45 ועיין בירושלמי פ"ג רה"י, ל"ד ע"ד.

37-38. אחד גדר של עצים. כגון הנוטע לסייג, כמשנת ערלה רפ"א, ולהלן שו' 45.

38. ואחד גדר של אבנים. ולא התירו לו אלא אם יעשה כסדר משנתנו (פ"ג מ"ו).

38-39. בזמן שמתכוין לעשות שדה וכו'. ומכאן מוכח שהלכה אחת היא במחצב ובגדר, עיין לעיל שו' 2–3 ומש"ש.

39. אבל לעצים מותר. ובלבד שתהיה קצת הוכחה לזה, עיין רדב"ז פ"ב מה' שמיטה סה"ח.