תוספתא כפשוטה על שביעית ג:טו

35. בתולת אילן. וכ"ה להלן סהט"ו ובערוך ובריבמ"ץ הנ"ל. אבל בכי"ע ובמקבילות הנ"ל: בתולת שקמה.

כל שלא נבעלה וכו'. כ"ה בד, בכי"ע, בריבמ"ץ ובמקבילות. ובכי"ו בטעות: שלא נבלעה וכו'. 42 בבבלי נדה שם אמרו לאפוקי בתולת דמים עיי"ש. ונראה שהיתה גם בתולת בנים (בלי שם לואי), עיין מ"ש בתס"ר ח"ג, עמ' 257.

35-36. אדמה כל שלא נעבדה מימיה. וכע"ז גם בבבלי ומדרש שמואל הנ"ל. ובירושלמי: כל שלא נחרץ בה מימיה. ולהלן אהילות פט"ז ה"ה: ואיזו היא בתולה כל שאין בה רושם ואין עפרה תיחוח. ובבבלי להלן שם: כל שמעלה רשושין ואין עפרה תיחוח וכו'. וזהו סימן לדעת שהקרקע לא נחרשה מימיה. ובבבלי שם אמרו: נפקא מינה לנחל איתן.

36. כל שאין בה חרס. וכן בבבלי הנ"ל: נמצא בה חרס בידוע שנעבדה. ובמדרש שמואל הנ"ל: כל שאין בה חרש וכו', מצא בה חרש, אמר כל יגיעה זו שיגעתי, ואחר כך מצאתי חרש. ובירושלמי הנ"ל: כל שאין בה חרץ. ובתוספתא הנ"ל: בדק ומצא שם חרס הרי זו כבתולה. וכבר הגהתי (בתס"ר ח"ג עמ' 145) ע"פ הר"מ (פ"ט מה' טומאת מת ה"ו) שצ"ל שם: הרי זו כבת[ח]ילה, עיין מש"ש.

36-37. בתולת אילן כל שלא וכו'. וכ"ה בד ובריבמ"ץ הנ"ל ולעיל שו' 35. אבל במקבילות: בתולת שקמה וכו'. ובכי"ע: בתולת שקמה אילן שלא נקצצה מימיה. וברור שהמלה "אילן" היא הוספה כנוסח אחר. ולפנינו "שלא נקצצה" עונה על בתולה. ובבבלי נדה הנ"ל מסיים: נפקא מינה למקח וממכר, 43 עיין ברש"י ובמאירי שם. ולכאורה תמוה שלא פירשו שהתלמוד רומז לברייתא שבבבלי (תענית כ"ה ב', ב"ב פ' ב'): הלוקח וכו' בתולת השקמה [מגביה מן הקרקע] ג' טפחים וקוצץ, סדן השקמה ב' טפחים וכו', הרי לך מפורש החילוק בין לוקח בתולת שקמה ובין לוקח סדן של שקמה שאינה בתולה. ושמא דייקו רבותינו לפרש מה שפירשו, מפני שאמרו להלן בבבלי שם שנשנו בברייתא שלנו דברים דקפיץ עלייהו זבינא. ולפיכך מסתבר שאנו עוסקים כאן בלוקח שקמה עם הקרקע, והלוקח רוצה שתתעבה ברשותו וישתמש כל הזמן בעציה (עיין במאירי שם), אבל הלוקח שקמה על מנת לקוץ, הרי בוודאי סדן של שקמה עדיף מבתולת שקמה שהיא דקה, ובתולת שקמה היא מן הדברים ד ל א קפיץ עליה זבינא. אי נמי למקצצה בשביעית, כדתנן אין קוצצין בתולת שקמה בשביעית וכו'. ומכאן נראה סמך לפירוש זה, ולא אסרו לקצץ בשביעית אלא בתולת שקמה גרידא, עיין מ"ש לעיל שו' 30.