תוספתא כפשוטה על שביעית ב:ו

21. אמ' רבן שמעון בן גמליאל וכו'. ריבמ"ץ ור"ש פ"ב מ"ח, אגודה שביעית פ"ב, קפ"ט ע"ד, רש"ס כ"ה ע"ב, ל"ב ע"ב. ובנוסח הרש"ס (ל"ה ע"א) נשנית ברייתא זו אף בירושלמי. וקרוב לוודאי שהוסיפה הרב ע"פ הריבמ"ץ, עיי"ש.

22. על הגמור וכו'. לפי פשוטו המדובר הוא בפול המצרי גרידא, ועיין גם להלן. ובח"ד פירש שרשב"ג מדבר בכל קטניות, ושמואל פסק (בבלי ר"ה י"ג סע"ב) כמותו. ועיי"ש ברש"י סד"ה אישתמיטתיה. אבל בריטב"א שם (וברמב"ן שם ספ"א), פירש שלא אמר שמואל אלא בפול המצרי. עי"ש.

22-23. ועל שלא הנץ שהוא וכו'. וכ"ה בד, בכי"ע ולהלן מעשרות פ"א ה"ה, ופירושו שלא הוציא ניצנים. ובר"ש הנ"ל: ועל של הנץ וכו', והיא היא, וצ"ל: שלהנץ (במלה אחת, כרגיל בכתי"י), ופירושו שלא הנץ. 20 וכתיב זה רגיל בתוספתא. עיין להלן מע"ש פ"א שו' 58 ומש"ש. ועיין בתס"ר ח"ב, עמ' 278: של רגלים וכו' של שנה, ופירושו שלא רגלים וכו' שלא שנה; שם ח"ג, עמ' 13: של אזנים, כלומר, שלא אזנים; שם, עמ' 94: של שולים, כלומר, שלא שולים; שם, עמ' 204: של דרור, כלומר, שלא דרור; שם, עמ' 237: של שוקת, כלומר, שלא שוקת; שם ח"ד, עמ' 66: שליגע, כלומר, שלא יגע. [וכן בתוספתא מנחות פי״א הט״ו, [עמ׳] 530 [שו׳] 33: בזיכין של לבונה, או לבונה של בזיכין. עיין מ״ש להלן שקלים פ״א הי״ב ד״ה מותר בזיכין לבזיכין [עמ׳ 671].] ובאגודה הנ"ל: ועל הנץ וכו', וצ"ל: ושלהנץ וכו'. ובריבמ"ץ הנ"ל: ועל העשבים וכו', וזהו תיקון הרב בעצמו. 21 כרגיל אצלו, עיין מ"ש במבוא לתס"ר ח"ד, עמ' כ'. וקרוב לוודאי שעל פיו העתיק ברש"ס, כ"ה ע"ב, ל"ב ע"ב, ובנוסח הירושלמי שלו, ל"ה ע"א.

23. על התורמל וכו'. בירושלמי (פ"ב ה"ח, ל"ד ע"א): מהו תרמילו (משנתנו פ"ב סמ"ח) עבדון קנקולין. ואין קנקולין אלא קליקינין (בהחלפת הלמי"ד והנו"ן, כרגיל במלים זרות). וקליקינין היא צורה שמית של הרבים מקליקין (καλύκιον κάλικιν), תרמיל קטן שמקיף את הפרי. ומפרש הירושלמי שתירמלו פירושו שעשו תרמילים קטנים, ועדיין לא גדל בו הפרי, ועיין בהשגות הראב"ד פ"א מה' מע"ש ה"י, ומ"ש להלן שו' 27.

24. נמצאת או' שלש מדות בירק וכו'. מדברי הראב"ד הנ"ל ברור שפירש שאף ברייתא זו מדברי רשב"ג, ורשב"ג מסכם כאן את דבריו. ובר"ש סיריליאו (ל"ב ע"ב) העיר: "עוד יש לדקדק בה דאמרינן נמצאת אומר ג' מדות בירק פול המצרי, ולא מני אלא שתי מדות", עיי"ש שנדחק ליישב. ובח"ד השלים כאן ע"פ הר"מ בבא שלישית. אבל דברי הר"מ מיוסדים על הירושלמי, והנוסח שלפנינו בתוספתא מקויים ע"י ד, כי"ע והרש"ס וקשה להגיה. ולא עוד אלא שהגירסא שלפנינו מגומגמת, ולפי פירוש המפרשים היה צ"ל: ג' מדות בירק פול המצרי. זרעו לירק וכו' (ולא: שזרעו). ולפיכך נראה שהכוונה היא שרשב"ג סיכם ואמר שיש ג' מדות בירק בכלל, והיינו מדה ראשונה בסתם ירקות שאנו הולכים בהם אחר לקיטה, ואפילו נגמרו לגמרי לפני ר"ה. 22 ולא הזכיר כאן מדה זו, מפני שאין בה מחלוקת, ואין בה חילוקים. ולפיכך לא הזכירוה אף במשנתנו כאן. מדה שניה בירק: פול המצרי שזרעו לירק ועשה קצוצים גמורים לפני ר"ה, זרעו מתעשר לשעבר, אעפ"י שזרעו לירק. מדה ג' בירק: שבת וכוסבר שהביאו שליש לפני ר"ה, זרען מתעשר לשעבר, אעפ"י שזרען לירק. ובירושלמי (והבאנו אותו לעיל שו' 20–21) מנו שש מדות בפול המצרי, ואינו עניין לכאן שלא מנו בה אלא זריעה לירק.

24-25. פול המצרי שזרעו לירק אע"פ שהשריש וכו'. ובפירוש הרש"ס (כ"ט ע"ב, ול"ב ע"ב) מעתיק בשם התוספתא: אע"פ שהביא שליש לפני ר"ה וכו'. והדין בוודאי דין אמת, שהרי לא הוציא התנא את הזרע מכלל ירק אלא דווקא אם עשה קצוצים גמורים לפני ר"ה (עיין בסיפא). וכן בהשגת הראב"ד (פ"א מה' מע"ש ה"י) הנ"ל: "ובתוספתא נראה שלא בא (כלומר, פסק הר"מ: זרע לזרע ועשה כולו קצצין גמורים וכו') אלא על דברי רשב"ג שאמר שאין הולכין לזרע לשעבר, לא אפילו בתרמיל, ולא אפילו בשליש, אלא בקצצים גמורים כי אז נחשבו לשעבר וכו'. וזה המחבר היה לו לומר זרעו לזרע וירק 23 כלומר, לשניהם, והר"מ לא הזכיר אלא "זרעו לזרע". ואז יבא כהוגן לדעת רשב"ג וכו'". 24 ועיין בראב"ד לעיל שם ד"ה פול המצרי ומה שהגיה הרדב"ז בדבריו. ולפי הגהה זו פול המצרי שזרעו לזרע גרידא ירקו פטור, כדין כוסבר ושבת. ולכאורה מוכח מדברי הראב"ד ("ולא אפילו בשליש") שגרס בתוספתא כמו שמעתיק הרש"ס, אבל אין מדבריו הוכחה גמורה, שהרי אף לפי גירסתנו אפשר להוכיח כן מן התוספתא, כפי שכתבנו לעיל. 25 ודווקא בשבת ובכוסבר שזרען לירק אנו הולכים אחר שליש בזרעו (עיין להלן שו' 30), אבל לא בפול המצרי. ושמא היתה הגירסא לפני הרש"ס: אע"פ שהשליש (במקום: שהשריש) וכו'. ובמשנת כלאים (פ"ז מ"ז): מאימתי תבואה מתקדשת משתשליש. 26 כנוסח המשנה שבירושלמי, הוצ' לו, פרמה ועוד. ובירושלמי שם: אית תניי תני משתשריש. וכן בספרי ראה פי' ק"ה עמ' 165: יכול אעפ"י שלא השרישו וכו', וצ"ל: שלא השלישו וכו'. ועיין בפי' רבינו הלל שם, ל"ט ע"א.

25-26. מתעשר ובשעת לקיטתו עישורו. וכ"ה בד. ובכי"ע: מתעשר כשעת וכו'. ובפי' הרש"ס הנ"ל (כ"ט ע"ב, ל"ב ע"ב): מתעשר כולו ובשעת וכו'. וכ"ה כותב (ל"א ע"א): "ועוד דאם זרעו לזרע, ירקו פטור, הוי מדקתני בתוספתא מתעשר כולו גבי זרעו לירק, הא זרעו לזרע אינו מתעשר כולו", כלומר ודינו ככוסבר (מעשרות פ"ד מ"ה) ושבת (להלן ה"ח) לעניין זה, שאם זרעו לזרע ירקו פטור. ועיין במה שהאריך ברש"ס שם, כ"ט ע"ב ואילך, ומ"ש לעיל. ועיין בירושלמי מעשרות פ"ד סה"ה, נ"א סע"ב, ומ"ש להלן.

27. עשה קצוצים גמורין וכו'. ירושלמי פ"ב ה"ח, ל"ד ע"א, ר"מ וראב"ד (פ"א מה' מע"ש ה"י) הנ"ל. ועיין מ"ש ברש"ס, ל"ב ע"א ואילך. וכ"ז הוא מדברי רשב"ג וכשיטת ב"ה לעיל. ובערוך ערך קץ (ה'): בתוס' שביעית בפ' מרבצין שדה אם עשה קציצין גומרין (צ"ל: גמורין) לפני ראש השנה. פי' תרמילין. ובריש גמ' דכלאים דבני מערבא (פ"א סה"ב, כ"ז ע"א) וקצצויי דמיין לחרובה. ועיין להלן מעשרות פ"א ה"ו ומש"ש. ולפ"ז העיקר כאן הוא "גמורין" בניגוד לתרמילין שלא נגמרו, ולא היו אלא קליקינין, עיין מ"ש לעיל שו' 23.