תוספתא כפשוטה על שביעית א:יא

36-37. מסקלין מקווצין מקטפין ומסתתין. וכן מעתיק בפ"מ פ"ב רה"ד. ובד: מסלקין מקוצין מקוטפין ומסתתין. ובכי"ע: מקווצין ומקפצין ומקטפין ומסתתין ("מסקלין" חסר שם). והנה "מסקלין" היא כנראה פיסקא ממשנתנו (פ"ב מ"ג): מסקלין 68 בפי' הרא"ש (בפי שנים) וכן במשנה שבירושלמי ובפיסקא שם בכי"ל: מסלקין (כמו בד כאן), ותוקן לנכון: מסקלין. עד ראש השנה. ובכי"ע נשמטה פיסקא זו כרגיל בכתי"י התוספתא. ומקווצין פירושו מסירין את הקוצים. ומקפצין (שבכי"ע) הוא כנראה מקבצין, כלומר, נוטל את הקבוצין (ירושלמי פ"ב ה"ב). ומקטפין הוא כנראה קיטוף חלק מן השרשים, ומסתתין הוא סיתות האבנים שמסביב השרשים.

37. ומצדדין. וכ"ה בד. אבל בכי"ע ובפ"מ הנ"ל 69 כאן הוא המקום היחידי שכת"י פ"מ מתאים לכל הפחות במלה אחת לכי"ע ולא לכי"ו. ליתא. ובמכילתא דרשב"י (עמ' 157): אין מגזמין ואין מצדדין בעלין וכו', ואין מצדדין ואין מגזמין בעלין (כלומר, בשביעית עצמה). וכנראה שאף ברישא צ"ל: ואין מצדדין ואין מגזמין בעלין. ובירושלמי (פ"ב ה"ב, ל"ג ע"ד): מצדדין, חברייא אמרי עושה לה דיקרן. ר' יוסה אומר תולה לה אבן. ולפי שניהם פירושו שמונע את הגפן מלטפס למעלה אלא שתתפשט מן הצד, וסומך לה דיקרן (עיין מנחות צ"ה א' וברש"י שם), או שתולה לה אבן.

ומגמזין עד ראש השנה ונוטל את הרואה. וכ"ה בד ובפ"מ הנ"ל. ובכי"ע חסרה המלה "ומגמזין". והנה לפי הגירסא מגמזין הכוונה ברורה שחותכין את הגימזיות, את הענפים. 70 עיין מ"ש לעיל תרומות פ"ה שו' 28 ד"ה וגמזיות. אבל בירושלמי (פ"ב רה"ד): מתניתא דרבי. 71 כלומר, שאינו מתיר את העבודות שנמנו במשנה שם אלא עד ר"ה של שביעית. ברם כרבנין, מזהמין, מתלעין בשביעית, אבל לא במועד. כאן וכאן אין מגזמין . אבל נוטל הוא את הרואה. ובבבלי (ע"ז נ' ב'): מתליעין ומזהמין בשביעית, ואין מתליעין ומזהמין במועד. כאן וכאן אין מגזמין וסכין שמן לגזום וכו'. וע"פ העניין שם מוכח שגיזום היא כריתת הענפים היבשים, כפירוש המפרשים. 72 עיין בתשובות גאונים קדמונים הוצ' קאססעל ל"ט ע"ב, ר"ח ורש"י במקומו. ברם בירושלמי קשה להבין את הקשר ("אבל נוטל") בין גיזום ובין נטילת הרואה. ובמכילתא דרשב"י (עמ' 157 שהעתקנו לעיל) נזכר גיזום אף אצל עלים. ולפיכך נראה לפרש בדרך השערה שבא"י פירשו את כל הברייתא לעניין תולעים, והיו מזהמין את הנטיעות כדי לתלע אותן, כלומר להבריח מהן את התולעים. 73 כפירוש הר"מ בפיה"מ כאן פ"ב מ"ד (ועיין בחבורו פ"א מה' שמיטה ה"ה). ועיין במקורות שהבאנו לעיל תרומות פ"ז שו' 40 ואילך. ו"ביצי" התולעים היו נקראות קפא בעברית ו־κάμπαι ביונית. ותולעים הללו היו מצויים אף בעלים, בירקות ובאילנות. 74 עיין מ"ש בתרומות הנ"ל. והשבעים תרגמו 75 עיין מ"ש גולדמן במ"ח ח"נ (1906), עמ' 577, הע' 2. והוא העיר על תרגום השבעים רק לעניין תולעים, אבל לא לפירוש המלה מגזמין, עיי"ש עמ' 575. גזם (יואל פ"א, ד'; פ"ב, כ"ה) κάμπη, והיא הביצה וגולם השרץ שממנו נולד הארבה. וכבר ראינו 76 לעיל תרומות הנ"ל. שהוא שם כולל לכל יצורי התולעים. ולפ"ז "מגזמין" פירושו שמוציאין את הגזם, את גולמי התולעים (larvae) שמהם מתפתחים כל מיני זבובים ותולעים העושים שמות באילנות, 77 עיין בתולדות הטבע של פליניאוס סי"ז פכ"ד (ל"ז) סי' רי"ח ואילך. ועיי"ש בסי' רכ"ט על הגזם (urucae) שבזיתים. והיו אוכלים את העלים, הפרחים והפירות. ולפ"ז אפשר ש"הרואה" פירושו התולעת שכבר נתפתחו עיניה ורואה (nymph), ואותה מותר ליטול בשביעית. והברייתא שבירושלמי התירה לזהם כדי לתלע, כלומר, להוציא את התולעים הזוחלים, אבל אסרה להוציא את הביצים ואת הגולמים בתקופות הראשונות של השינויים (מיטמורפוסיס), מפני שהיא נראית פעולה בגוף האילן, פעולה מבריאה, אלא שהתירה ליטול אף בשביעית את התולעת הרואה שהיא בתחילת ברייתה.

38. אף סמין את הגפנים בשבי'. וכן מעתיק בפ"מ פ"ב רה"ד. ובכי"ע: אף סימין וכו'. ובד: אין סמין וכו'. ונראה שבכי"ע צ"ל: סומין, ופירושה מסמין, כלומר, מעוורין את הגפנים בשביעית. ודבור זה היה רגיל בפי החקלאים במזרח התיכון, וכן אמרו היונים τυφλῦν ὀφθαλμούς [ἀμπέλου], לעוור את עיני הגפן. 78 גיאופוניקא ס"ה פ"ט סי' ז' וסי' י"ב. והיו מעוורים אותן ע"י משיחת שמן, או שרף, על עיניה 79 כלומר, קשריה, פקקיה. עיין לעיל הע' 53. והשרף היה מסמא את עין 80 קולומילא הנ"ל (לעיל הע' 52): umor caecat oculum וכו'. הגפן. ובדרך כלל היו קוראים לכל קשר שאינו מוציא כלום (ענף או פרח) סומא. 81 תיאופרסטוס הנ"ל (לעיל הע' 53) סי' ד'. ור"ש בן אלעזר מתיר לעוור את הגפן, כלומר, לסתום כמה מעיניה, כדי להכחיש את כוחה שלא תשיר פירותיה. וחולק על התנא (לעיל שו' 35) שלא התיר אלא בטעינת אבנים. 82 ולגי' ד אין סמין וכו', הוא סובר כמותו. וראיתי במאירי ע"ז (עמ' 186) שכתב: ולא קוטמין אותו, והוא נתינת אפר מגובל סביבו להכחישו כשהוא שמן יותר מדאי, ומתייראין שמא ישיר פירותיו וכו'. ברם בירושלמי (שבת פ"ז ה"ב, י' ע"א) אמרו מפורש: המאבק וכו' הקוטם וכו' וכל דבר שהוא מבחיל את הפרי חייב משום זורע. וכן כותב תיאופרסטוס (תולדות הצמחים ס"ב פ"ז סי' ה') שנותנים אבק על שרשי הגפנים והתאנים כדי להפריח (θάλλειν) את הפרי. וכן הוא כותב (שם סי' ו') שמפזרים אפר על גבי התאנה כדי שתעשה יותר (φέρειν μᾶλλον). ועיין כפי' הרא"ש כאן פ"ב מ"ד ד"ה קוטמין שמשיג על דברי הערוך. אבל הערוך (בערך אבק) פירש "מאבקין" מסירין את האבק. ובירושלמי (כאן פ"ב ה"ב, ל"ג ע"ד) מפורש: מאבקין. עושין לה אבק (ועיין בפירש"י מו"ק ג' א'). ואבק פירושו אבק ממש (κονιστρός), והיו מאבקין את שרשי הנטיעות כדי שישביחו (ועיין במשנתנו פ"ד מ"ה). ולקטום פירושו לפזר אפר (τέφραν περιπάττειν) על גבי הנטיעה, כמפורש בספרו של תיאפרסוטוס הנ"ל. ודברי לעף (פלורה ח"ב, עמ' 289) למאבקין וקוטמין צריכים תיקון.