תוספתא כפשוטה על שביעית א:י
Tosefta Kifshutah on Sheviis 1:10 (Tosefta Kifshutah on Sheviit 1:10) · תוספתא כפשוטה על שביעית · free full Hebrew text
Open in the reader →35. סוקרין את האילן בסיקרא וכו'. בירושלמי (כאן פ"ד ה"ד, ל"ה ע"ב; מע"ש פ"ה ה"א, נ"ה ע"ד): אילן שהוא מנבל פירותיו (כלומר, עושה אותם נובלות, משיר אותם לפני הזמן) סוקרין אותו בסיקרא וכו'. ובבבלי (שבת ס"ז א', חולין ע"ז ב'): אילן שמשיר פירותיו וכו'. וסקירה זו היתה רווחת בעולם העתיק. 65 עיין מ"ש ר"ע לעף בפלורה ח"א, עמ' 235. ועיין מ"ש להלן בטעם ההיתר.
וטוענין אותו באבנים וכו'. בירושלמי הנ"ל: ומטעינין אותו אבנים ומבהתין ליה דיעביד. ומשמע מן הלשון שטעם שתי הסגולות הוא שמציינים את האילן ומביישים אותו שלא ישיר את פירותיו, ואין כאן לא משום שביעית ולא משום דרכי האמורי, מפני שהטעם האמיתי הוא שבני אדם יראו וישתתפו בצרתו ויתפללו עליו, כמבואר בבבלי הנ"ל. 66 ועיין מ"ש היינריך לוי בפילולוגוס חפ"ד (29–1928), עמ' 382 ואילך. ובבבלי מבאר את טעינת האבנים "כי היכי דניכחוש חיליה", מפני שהאילן משיר את פירותיו מרוב כוח ושומן, ולפיכך מחלישים את כוחו בטעינת אבנים, 67 ועיין מ"ש גולדמן במ"ח ח"נ (1906), עמ' 577, הע' 4. דמותר לעשות כן בשביעית, מפני שאינו עושה מעשה בגוף האילן, אלא מחליש את כוחו ע"י גורם מן החוץ, והוי ליה כמצילו מן הדליקה. ועיין להלן שו' 38 ומש"ש. ובירושלמי הנ"ל מפורש שטעם ההיתר הוא שהסגולה היא שלא יתיר (ישיר) את פירותיו, כלומר, שהוא מעמיד את האילן, אבל להבריאו שיעשה יותר אסור.