תוספתא כפשוטה על שביעית א:יב

38-39. חורשין שדה בית השלחין, ומשקין אותן שלשים יום לפני ראש השנה. וכ"ה בד ובכי"ע. ובירושלמי (פ"ב ה"ב): ותני עלה חורשין בית השלחין עד ראש השנה. ובמשנתנו (שם): מזבלין ומעדרין במקשאות ובמדלאות עד ראש השנה. וכן בבית השלחין. ועיין בריבמ"ץ שם. ומוכיח הירושלמי מן התוספתא שהוא עידור, היא חרישה, עיין מ"ש לעיל שו' 18 ד"ה עד. ובית השלחין היא שדה שאינה מסתפקת ממי גשמים גרידא, ומשקים אותה בידים והיא ראויה לירקות כל השנה. ועיין מ"ש לעיל פאה פ"ב שו' 40. וכנראה שצריך לפרש כאן שחורשין אותה את בית השלחין, ומשקין אותן (כגירסת כל הנוסחאות), כלומר, את הנטיעות (עיין במשנתנו פ"ב מ"ד, ולעיל רה"ה) כל ל' יום שלפני ר"ה, ואין כאן תוספת שביעית כלל. 83 עיין בתו"כ בהר רפ"א, ק"ה ע"ד, בפי' הראב"ד שם, ובתוספ' רי"ד ר"ה י' ב' (כ"ח ע"א מן הספר) ומו"ק ג' ב' (ל"א ע"ד). אבל להשקות בית השלחין מותר אפילו בשביעית, כמפורש במשנתנו ריש מו"ק.

39-40. עד לפני ראש השנה שלשים יום וכו'. וכן מעתיק במה"פ (פ"ב ה"ב ד"ה רבי) בשם תוספתא כתיבת יד. אבל בד ובכי"ע ובירושלמי הנ"ל: עד לפני ראש השנה שלשה ימים וכו'. 84 עיין מ"ש להלן הע' 87. ברם בירושלמי כי"ר ובנוסח הרש"ס: שלשה חדשים 85 ובירושלמי כי"ל נשמטו כמה שורות. וכ"ה שם: מזבלין ומעדרין במקשיות ובמדלעות עד ראש השנה. ר' אומר עד לפני ראש השנה שלשה חדשים, כדי שיזרע אורז וישריש ויטע אורז וישריש. ובגליון שם הושלם כבדפוסים. נמצאנו למדים שהגירסא "שלשה ימים" אינה קיימת אלא בהשלמת המגיה בכי"ל. וכו' ושואל הירושלמי: ואלו 86 כלומר, והרי אילו שנשנו במשנתנו, דהיינו קשואים ודלועים. עושין (כ"ה בנוסח הרש"ס ולפנינו: עושה) שרשים לשלשה ימים 87 בספרי דברים סוף פי' ו', הוצ' הר"א פינקלשטיין, עמ' 15: זריעה עולה לשלשה ימים וכו' נטיעה עולה לשלשים יום (בדפוסים שם בטעות: לשלשה ימים). ועיין גם בב"ר פט"ז, ג', עמ' 146 ובמקבילות. ואנו רואים ברור משם שבא"י חילקו בין אילנות מצד אחד ובין ירקות וזרעים מצד שני. ועיין גם בתוספתא מנחות פ"י הלכה ל"א ובירושלמי חלה פ"א ה"א, נ"ז ע"ג, ולא נזכר שם כלל שהברייתא היא כר' יהודה. אבל בבבלי פסחים נ"ה א': והתניא ר' יהודה אומר המנכש בשלשה עשר ונעקרה בידו שבלת (כ"ה בכי"א ובר"ה שם, עיין דק"ס, עמ' 160, הע' מ') שותלה וכו'. מכדי שמעינן לר' יהודה דאמר כל הרכבה שאינח קולטת לג' ימים וכו'. ומכאן שבבבלי לא חילקו בעניין זה בין אילנות לזרעים. (כלומר, ולמה אוסר רבי עד ג' חדשים?) ומתרץ הירושלמי: רבי אומר עד לפני ראש השנה שלשה חדשים 88 וכ"ה אף בהוצאות שלפנינו, בכי"ל, בכי"ר ובנוסח הרש"ס. כדי שיזרע אורז וישריש ויטע אורז וישריש. כלומר, באורז שלא גדל בא"י אלא במים (עיין במשנתנו בסוף פירקין ובמפרשים שם) צריך חרישה מרובה והשקאה אחר השקאה, ולפיכך חורש ג' חדשים לפני ר"ה ומשקה וחוזר ומשקה, כדי שיוכל לזרוע אורז ולנטוע אותו סמוך לר"ה ושיספיק להשריש לפני ר"ה (עיין במשנתנו פ"ב מ"ז), ויהא מותר בשביעית (ע"פ הרש"ס).

40. כדי שיטע וישריש ויזרע וישריש. בירושלמי שהעתקנו לעיל: כדי שיזרע וישרש ויטע וישרש, ופירש אח"כ: כדי שיזרע אורז וכו', עיין מ"ש לעיל.

40-41. אין בודקין את הזרעים בגללים. וכן מעתיק במה"פ לירושלמי פ"ד ה"ד ד"ה אין מציתין. ובד ובכי"ע: בגללים ובעציץ. ולפי נוסחתנו צריך לפרש שאין בודקין אותם בגללים על גבי האדמה, ועיין להלן פ"ב שו' 52 ומש"ש. ובירושלמי הנ"ל: אין בודקין את הזרעים באדמה בעציץ. ובר"מ פ"א מה' שמיטה ה"ו: ואין בודקין את הזרעים בעציץ מלא עפר. וכנראה שעניין הבדיקה הוא שלוקח דוגמא של זרעים לראות אם הן צומחים. ועיין להלן.

41. אבל בודקין אותן באדמה ובעציץ. כלומר, בעציץ מותר לבודקן אפילו באדמה, ומכל שכן שמותר בגללים בעציץ. ובירושלמי הנ"ל: אבל בודקין אותן בגללים ובעציץ, כלומר, צריך שתים, גללים ועציץ, אבל באדמה אסור לבדוק אפילו בעציץ כמפורש בירושלמי שהעתקנו לעיל. ובר"מ הנ"ל: אבל בודקין אותן בעציץ מלא גללים. והתוספתא חולקת על הירושלמי ומתירה אפילו אדמה בעציץ. ובשו"ת נחפה בכסף סי' ה' לא התיר אלא בעציץ שאינו נקוב, אבל ברדב"ז על הר"מ הנ"ל כתב שה"ה בעציץ נקוב. ובמעשה רוקח שם: "דיניקה מן הקרקע לא נאסרה, ולאו עבודת קרקע היא". ברם כ"ז הוא לשיטת הירושלמי גרידא שלא התיר אלא בגללים, אבל לשיטת התוספתא צ"ל שלא כיוונה אלא לעציץ שאינו נקוב. ועיין מ"ש להלן.

41-42. ומשיירין משביעית למוצאי שביעית. כלומר, ומשיירין את הזרעים 89 אפשר שאין "ומשיירין" אלא "ומשיירן" (השוה גי' ד), עיין מבוא לנוה"מ להרי"ן אפשטין, עמ' 1245. ובירושלמי מפורש: ושורין אותן. שבעציץ עד מוצאי שביעית ואינו חייב לעקרן כשבדק ונמצאו טובים וצמחו. 90 פאת השלחן סי' כ' ס"ק ה' אות י"ז. וכ"ז הוא בעציץ שאינו נקוב, אבל בעציץ נקוב בוודאי אסור לבדוק את הזרעים (עיין מ"ש לעיל), ומכ"ש לשיירן שיצמחו, שהרי לא מצאנו היתר לזרוע בשביעית כדי להתלמד. 91 עיין מ"ש ב"ד הגאון הרא"י קרליץ ז"ל בחזון איש למס' פרה, הוס' שביעית סי' ל"ד. ובמהרי"ק על הר"מ הנ"ל פירש שמותר לשייר בקרקע זרעים שנכנסו לשביעית מערב שביעית ואינו מחוייב לעוקרן בשביעית, ומשיירן למוצאי שביעית כדי שיתקשו ויהיו ראויים לזריעה (עיין במשנתנו פ"ב מ"י ובפיה"מ להר"מ שם). וקשה לפרש כן בלשון התוספתא כאן. ובירושלמי הנ"ל: ושורין אותן בשביעית למוצאי שביעית. וכן בר"מ הנ"ל: ושורין את הזרעים בשביעית כדי לזורען במוצאי שביעית. ובהשגות שם: נ"א ומשיירין את הזרעים משביעית למוצאי שביעית. ואינו ברור אם גרס כן בירושלמי או שכיוון לתוספתא כאן. ובמעשה רוקח על הר"מ: ובפ"ח מה' שבת ה"ב פסק הר"מ דהשורה חטין ושעורין במים חייב משום זורע. והכא התירו מפני שאינה עבודה בארץ וכו'. 92 ועיין להלן כלאים פ"א שו' 36 ומש"ש.

42. ומקיימין את העלויים שבגג וכו'. וכ"ה בד. ובכי"ע: את העלואין וכו'. ובירושלמי הנ"ל: את האלווי בראש הגג וכו'. וכ"ה בר"מ הנ"ל. ובהשגות שם (המשך נ"א הנ"ל) ומקיימין את העלין שבגג. ובמהרי"ק שם: ובהשגות כתיבת יד מצאתי א"א נוסחא אחרינ' וכו' ומקיימין את האילן וכו'. ואין ספק שהגירסא שלפנינו נכונה, והיא עלוי היא אלוי, והכוונה לאהלים שבמקרא, וכן בסורית: אלוא, אלאוי 93 עיין מ"ש ר"ע לעף בפלורה ח"ג, עמ' 411 ואילך. וכן פירש לנכון הרש"ס, ס"א ע"א, עיי"ש. וכו'. ונהגו לגדל עץ זה בעציצים כדי ליתן ריח, 94 עיין בתולדות הטבע של פליניאוס סכ"ז פ"ד (ה') סי' י"ד ואילך. וקדושת שביעית חלה עליו (עיין במשנתנו פ"ז מ"ו). ומכיוון שהגזע הוא רך ואדום, 95 עיין בספר הנ"ל. היה מקום לחשד שנטעו בשביעית, והיה אסור לקיימו, 96 עיין להלן פ"ב שו' 42–43 ובכ"מ על הר"מ הנ"ל. ומשמיעה לנו הברייתא שמותר לקיימו, אעפ"י שאינו נראה כאילן אלא כירק שגזעו מחליף.

אבל אין משקין אותן. וכ"ה בירושלמי, וכן פסק הר"מ הנ"ל. ואעפ"י שהוא על הגג 97 עיין מ"ש להלן פ"ג שו' 13. מ"מ הרי דרכו בכך להיות נטוע בעציץ לשם קישוט וריח טוב, עיין מ"ש לעיל. ועיין בשו"ת מבי"ט ח"א סוף סי' ס"ד ומ"ש הגאון הרא"י קרליץ בחזון איש למס' פרה, הוס' שביעית סי' כ"ב.