תוספתא כפשוטה על שקלים ג:ג

7-8. האשה שנתנה דמי קינה לשופר אוכלת בזבחים לערב. בירושלמי פ"ו ה"ה, נ' ע"ב: והתני (עיין מ"ש ע"ז להלן) האשה שאמרה הרי עלי קן 3 עיין מ"ש על לשון זו לעיל בפנים, שו' 4, סד"ה הרי עלי. מביאה דמי קן ונותנתו בשופר ואוכלת (בשרי"ר: ומשכמת ואוכלת) בקדשים, ואינה חוששת שמא נתעצל בהם, ואין הכהן חושש שמא דמי חטאות מתות מעורבות בהן. ובבבלי עירובין ל"ב א': דתניא האשה שיש עליה לידה , או זיבה, מביאה מעות ונותנת בשופר וטובלת ואוכלת בקדשים לערב וכו' דאמר רב שמעיה חזקה אין בית דין של כהנים עומדים משם עד שיכלו כל מעות שבשופר.

8-9. ר' יהודה או' לא היה שופר לקינין מפני התערובות. בירושלמי פ"ו ה"ה, נ' ע"ב (יומא פ"א סה"א, ל"ח סע"ד, גיטין פ"ז ה"ד, מ"ט רע"א): תני אמר ר' יהודה לא היה שופר של קיני' בירושלם מפני התערובת, שמא תמות אחת מהן ונמצאו דמי חטאות מיתות מעורבות בהן. והטעם שמא תמות וכו' הוא טעם התלמוד. וכן בבבלי יומא נ"ה ב': אמרי במערבא גזירה משום חטאת שמתו בעליה. ומ"ש בירושלמי כאן אח"כ: והתני האשה וכו', היא גירסא משובשת, והנכון הוא בשרי"ר, עמ' 137: תני האשה וכו', והיא הרישא שלנו שהעתקנו לעיל. ואין כאן קושיא כלל על ר' יהודה. ובמקבילות שביומא ושבגיטין לא נזכרה ברייתא זו כלל. ומה שהמשיכו בירושלמי כאן אחרי לשון הברייתא: "כי קאמרינן בחטאת" וכו' "הא אמרינן בעלמא ר' יהודה לית ליה ברירה" היא הוספה ע"פ הבבלי יומא נ"ה ב', וכ"ז חסר בכי"ל (ונוסף בגליון ע"י המגיה), בשרי"ר, בכי"מ בנספח לבבלי (ונוסף בגליון), ובנוסח שלפני תלמיד רשב"ש ור' משולם, עמ' 77. וכן מוכח מן הלשון "כי קאמרינן", ובירושלמי אין לא "כי" 4 חוץ מירושלמי ברכות פ"א, ג' רע"א: כי משכימין היו, ולהלן שם, ג' ע"ג: כי מאחרין היו. והיא לשון ברייתא עתיקה. ועיין מס' שמחות פ"א סה"י, עמ' 101, ובשנו"ס שם. ולא "קא". 5 עיין בהערתי בס' המתיבות לרב"מ לוין, עמ' 45, הע' ב'. ועיין גנזי שכטר, הוצ' הגר"ל גיגצבורג ח"ב, עמ' 335, הע' 5. וגירסא משובשת היא, וצ"ל שם: דקמת ליה, כמו שהוא בירושלמי שלפנינו. ובכל מקום שאתה מוצא "קא" או "כי" בירושלמי היא ט"ס. וכבר הרגיש באהצו"י במקומו שהלשון "הא אמרינן בעלמא" אינו לשון ירושלמי, וכן העיר: בירושלמי לא נמצא שר' יהודה לית ליה ברירה. וכ"ה האמת, אלא שבירושלמי אינו נמצא כלל הדבור "ברירא" (במובן ההלכתי שלנו) בשום מקום.

9. אלא האומ' הרי עלי תרין מביא ונותן לשופר של תרין וכו'. במשנתנו פ"ו מ"ה: קנין הם תורים, וגוזלי עולה הן בני יונה, וכלן עולות 6 לדעת המאירי כאן, עמ' 97, ויומא נ"ה ב' (נ' ע"ד מן הספר) יכול ליתן בשופרות אף עולות של חובה, תור לשופר של קינין, ובני יונה לשופר של גוזלי עולה. דברי ר' יהודה. ומלשון התוספתא לעיל "לא היה שופר לקינין" ומן הלשון כאן "מביא ונותן לשופר של תורין", משמע שר' יהודה חולק על החכמים גם בכתובות, וסובר שעל השופר השלישי היה כתוב "תורין" ועל הרביעי "בני יונה". 7 ואפשר להדחק כן אף בלשון המשנה ולפרש: "קנין" שאמרתם הם "תורין", וכן היה כתוב על השופר. והריב"א בתו"י יומא נ"ה ב' הקשה: לר' יהודה דאית ליה כולן עולות, תימא למה לא היו כותבין כאן תורי עולה, כמו כאן גוזלי עולה. ולפי התוספתא משמע שבאמת כתבו כן, והרישא של משנתנו היא כרבנן. ועיין בריטב"א יומא שם ד"ה קנין.