תוספתא כפשוטה על שקלים ג:ב

4. הרי עלי קן מביא דמי קינו וכו'. אף כאן ברור שהלשון "הרי עלי" הוא באשגרה מן ההלכות שלהלן (כמו שהעיר לנכון בח"ד), שהרי בקיני חובות עסיקינן, וכאן הכוונה למפריש דמים לקינו, כלומר: הרי אילו לקן. ועיין הלשון בירושלמי פ"ו ה"ה, נ' ע"ב: האשה שאמרה הרי עלי קן וכו', ואוכלת בקדשים וכו'. ובקן חובה עסיקינן.

5. הביא בפחות אין מקבלין וכו'. סתם קן הוא רבעתים. 1 משנת כריתות ספ"א, עיין ברש"י שם ובערוך ערך רבע. ועיין רשב"ם ב"ב קס"ו ב', בתוספות, בשטמ"ק שם, ובתוספות ישנים יומא נ"ה ב'. ועיין ברש"י ובתוספות ביומא שם. וכן בירושלמי להלן פ"ח ה"ו, נ"א ע"ב (בבלי כריתות ט' א'): תני הגר בזמן הזה צריך להביא קינו ריבעת כסף. 2 בבבלי כריתות ט' א': צריך שיפריש רובע לקינו. ועיין רש"י שם ובבבלי לעיל שם ח' ב'. ועיין מ"ש להלן, שו' 62–63, ד"ה קינו. והואיל וקבעו למפרע את מחיר הקנים לזמן שלשים יום (לעיל פ"ב הי"א), הרי הדמים היו ידועים.

5-6. הביא ביותר כהן נוטל דמי קינו ונותן לשופר, והמותר אל יפול לשופר של נדבה. וכ"ה ("אל יפול") גם בד, בכי"ע (ושם: לא) ובכי"ל. והואיל ובמותר קיני חובה אנן קיימין (כפי שמוכח להלן) הרי מפורש במשנתנו (פ"ב מ"ד) ולהלן ה"ז שמותרן נדבה. ואעפ"י שיש כאן מקום לחלק ולומר, שכאן היתה הכוונה לא לקניית הקן, אלא לתת את הדמים לשופר, והדמים היו קבועים מראש (עיין מ"ש לעיל), ולפיכך דינו כאומר: הרי אילו לשקלי שמותרן חולין, לשיטת ב"ה (פ"ב מ"ג), מפני שיש להם קצבה (שם מ"ד). ומה שאמרו במשנתנו ולהלן שמותר קנים נדבה הוא במפריש מעות לקניית הקן, ובזה אין קצבה, שהרי פעמים שאדם מוצא תורים משובחים ביותר, ולפיכך המותר נדבה. ברם לפי זה היה צריך לומר: והמותר חולין. ומשום כך מסתברת השערת הרי"ן אפשטין (תרביץ ש"ז, עמ' 145) שיש לפנינו משנת ר' אלעזר (תו"כ נדבה פרש' ה' ה"ד, ז' ע"ד) הסובר שמותר קינים אינו נופל לשופר של נדבת ציבור, ולפיכך הדגישו כאן "אל יפול", להוציא מדעת החכמים. ועיין מ"ש להלן ה"ז וה"ח.

6. כהנים מקלחין אותן ולוקחין בהן וכו'. וכ"ה בד ובכי"ע. ובכי"ל: מקנחין (צ"ל: מקלחין) אותו וכו'. והכוונה שהכהנים היו הופכים את השופר (עיין בפיה"מ להר"מ פ"ו מ"א), שהיה צר מלמעלה ורחב מלמטה, וגורמים שהכסף יקלח משם. ועיין במשנתנו פ"ו סמ"ה.