תוספתא כפשוטה על שקלים ג:ד

10-11. עצים. האומ' הרי עלי עצים מביא דמי שני גזירי עצים וכו'. כלומר, שכוונתו היתה להתנדב עצים למערכה, יכול לתת גם את דמיהם, עיין בפיה"מ כאן פ"ו מ"ה ובחיבורו פט"ז מה' מעשה הקרבנות הי"ג, במל"מ שם ומ"ש בברכת הזבח מנחות ק' ב'. וכל הברייתא שלנו בשם התוספתא בתוספות מנחות כ' ב' ד"ה מלמד ובריבב"ן כאן פ"ו מ"ו. ועיין במשנתנו שם, ועיקרה במנחות פי"ג מ"ג. ועיין מה שהאריך בזה הגר"נ וויידענפעלד בספרו חזון נחום סי' צ"א.

11. כהנים מקלחין אותן וכו'. וכ"ה בד ובכי"ל. ובכי"ע בטעות: מלקחין. ובריבב"ן: מקבלין (וכן בברייתות שלהלן).

12. ניאותין בהן ואין מועלין בהן. כלומר, הכהנים ניאותין בהן לאכילת קרבנם, משום תנאי ב"ד, כמשנתנו ספ"ז, ועיין מנחות כ"א ב'. ובספרי זוטא שלח, עמ' 280: ולוקחים עצים שיהו הכהנים מבשלין בו את חטאתיהן ומנחותיהן, ועושין בו מדורות בית המוקד להתחמם כנגדן. ועיין תמיד פ"א סמ"א, שבת ספ"א, ורש"י שם י"ט ב'. והוא הדין שישראל ניאותין 8 עיין לעיל פ"ב, שו' 28. בהן לפעמים, כמשנת פסחים פ"ז מ"ח, ועיין בתוספות שם פ"א ב' ד"ה נטמא. וכנראה, שאין מועלין בהן אם השתמשו בהם יותר מכדי צורכן, משום שלא ניתנה תורה למלאכי השרת. וצריך לפרש שהמתנדב עצים למערכה מוסרן לציבור, כירושלמי כאן רפ"ד ובמקבילות, ומשום הכי מהני כאן תנאי ב"ד, עיין בתוספות כתובות ק"ו ב' ד"ה וכי ומנחות ט"ו ב' ד"ה אפשר. ברם בהשתמש בעצי המערכה לצרכי חולין בוודאי יש בהן מעילה, עיין בבלי פסחים כ"ז ב'. ובירושלמי סוכה פ"ה ה"ג, נ"ה ע"ב, מפורש שיש מעילה בעצי המערכה, אלא ששם מדברים כשהם כבר על גבי המזבח, וכבר נתקדשו קדושת הגוף, עיין בתוספות יומא מ"ו סע"ב. ועיין מ"ש בתוספות העזרה לתו"כ ויקרא, מ"א ע"ב, ד"ה שהיחיד.

ואם הקריבן בחוץ פטור. שהרי אין בהם קדושת הגוף. ועיין בחזון נחום הנ"ל (לעיל, סוף שו' 10–11).

13. הרי עלי שני גזירי עצים אילו לגבי מזבח וכו'. כלומר שמכוין להקריבן כקרבן יחיד, עיין במשנתנו פ"ו מ"ו ובמפרשים שם. ועיין מנחות כ' ב', ק"ו ב'. ועיין מ"ש לעיל ח"ב, עמ' 849. ועיין בתו"כ נדבה פ"ט, פרש' ח' ה"ז, ט' ע"ג, ובתוספות העזרה שם, מ"א ע"ב ואילך.

14. (ונותן לשופר). וכ"ה בד. אבל בכי"ע, בכי"ל, בתוספות מנחות וריבב"ן הנ"ל ליתא, ולפנינו אשגרה מלעיל, ולפיכך הקפתי אותן.

14-15. ואין ניאותין בהן. שהרי הוא קרבן יחיד, עיין מ"ש לעיל, שו' 12, ד"ה ניאותין.

15. אבל מועלין בהן. וכ"ה בד, בכי"ע, בכי"ל ובתוספות הנ"ל. ובריבב"ן: ומועלין בהן. והדברים פשוטים, שהרי לרבי הם קדושים קדושת הגוף, וצריכים עצים אחרים לשורפן. ועיין בר"ח פסחים כ"ז ב', ומשמע מדבריו שיכול להקדיש עצים בתורת שלמים (שלא כפירש"י ושאר ראשונים שם), ובכגון דא אין בהם מעילה.

ואם הקריבן בחוץ חייב דברי ר' וכו'. הראשונים הנ"ל. ובראב"ד לתו"כ פרק ט', פ"ח ה"ז, ט' ע"ג: ובתוספת' [לא] פליג על רבנן על השאר, אלא על העצים בלחוד וכו'. ועיין בקרבן אהרן שם.

15-16. וחכמים או' אם הקריבן בחוץ פטור. אילו ואילו נופלין ללשכת דיר העצים. כלומר, החכמים אין מחלקין בין מתנדב עצים למערכה ובין מתנדב עצים לקרבן, ובשניהם נופלין לדיר העצים. וצריך לפרש שהמקדיש מקדיש על דעת ב"ד, שאם לא כן למה אין מועלין בעצי הקדש שבאים מדיר העצים לצורכי הכהנים (עיין מ"ש לעיל, שו' 12, ד"ה ניאותין) משום תנאי ב"ד, עיין בתוספות כתובות ק"ו ב' ד"ה וכי.