תוספתא כפשוטה על שקלים ג:כא

58-59. כל חייבי קינין שבתורה חציין חטאות וחציין עולות וכו'. להלן כריתות פ"א הי"ב, בבלי הנ"ל. ובספרי שלח הנ"ל: מכאן אמרו כל הקינין שבתורה חציין עולה חציין לחטאת, חוץ משל גר מפני שכולו כליל לאשים.

60. רצה להביא חובתו מן הבהמה יביא. בכי"ע: מין בהמה וכו'. וכן בספרי הנ"ל, עמ' 112 (לפי גירסת הילקוט): אי מה ישראל מין בהמה, אף הגרים מין בהמה וכו'. ולהלן מעילה פ"א הנ"ל: מן בהמה יביא. אבל בבבלי הנ"ל: הביא חובתו מן הבהמה יצא . עולה ושלמים יצא. ומשמע לכאורה בדיעבד, אבל מסתבר שלא נקטו כן אלא אגב סיפא שבמנחה לא יצא. וכן פסק הר"מ בפ"א מה' מעשה הקרבנות ה"ו ובפ"א מה' מחוסרי כפרה ה"ב. ועיין להלן.

60-61. עולות בהמה לכפוריו יצא. וכ"ה בתוספתא כריתות הנ"ל. וכן במה"ג שלח, עמ' של"ו: תנא הביא עולות בהמה לכפורים יצא. ועיין מה שפירש בזה בהר המריה פ"א מה' מעשה הקרבנות ה"ו, ופירושו דחוק. וכנראה שברישא "חובתו מין בהמה" כוונתו לעולה ושלמים, ועושה כן לכתחילה, כמו שעשו אבותינו, אבל אם הביא שתי עולות בהמה (במקום שני תורים או בני יונה לעולות) יצא, כמו שפירש רח"ש הורוביץ בהערותיו לספרי הנ"ל, עמ' 112. ובבבלי הנ"ל הוא פירוש ע"פ התוספתא כאן. ועיין רש"י שם ובהשמטות וחידושין לשטמ"ק שם אות י"ט. ועיין בקרית ספר על הר"מ פ"א מה' מעשה הקרבנות ה"ו הנ"ל, ובהר המריה שם אות י"ב.

61. מנחות ונסכים לא יצא. וכ"ה במה"ג הנ"ל. ובבבלי הנ"ל: מנחה ושלמים לא יצא. ובספרי שלח, ריש עמ' 112: או אינו אלא מין מנחה וכו'. ובבבלי שם ט' רע"א: יכול שאני מרבה אפילו מנחה וכו'. ואף לפנינו הכוונה למנחת נסכים, שהיא כולה כליל, עיין בתוספות שם ד"ה יכול. ועיין ספרי זוטא, ריש עמ' 283.

לא אמרו קן אלא להקל עליו. וכ"ה להלן כריתות פ"א הנ"ל, ובמה"ג הנ"ל, ובבבלי שם ח' ב'. וכנראה שהיתה לפניהם הלכה זו בברייתא שבספרי הנ"ל, עיי"ש ט' א': ולא (כ"ה בד"ו) אמרו קן וכו'. ובד"ח שבבבלי הפכוה ל"פיסקא" מלעיל, ואינו נכון, כפי שמוכח מהמשך הסוגיא.

61-62. הביא לצרעתו יחזור ויביא לכפרתו. כלומר, ואינו דומה לטבילה, שגר שטבל לקיריו, או נדה שטבלה לנדתה, יצאו ידי חובת טבילת גירות, כירושלמי קידושין פ"ג הי"ד, ס"ד ע"ד, ובבלי יבמות מ"ה ב'.

62. לנזירותיו יחזור ויביא לכפרתו. כלומר, אעפ"י שהביא למצות נזירות של טהרה עולה ושלמים של בהמה, כמו שעשו אבותינו, אף הוא לא יצא בזה. ועיין בס' משך חכמה להגרמ"ש, בהעלותך, קל"ג ע"ג ד"ה ויתכן, שחידש שגר אם הביא קרבן פסח יצא והרי הוא ככל כשרי ישראל לכל הלכותיו בלא קרבן, כמו שישראל אכלו פסח בלא קרבן. ואף שרבינו אמר כן בלשון "ויתכן", חידוש זה צריך עיון רב, ומן התוספתא כאן לא משמע כן. ועיין מ"ש לעיל פסחים פ"ח, הערה 4. ובבא זו חסרה בכי"ע, אבל ישנה בד ובכי"ל ולהלן כריתות פ"א סהי"ב, ונשמטה בכי"ע בטעות ע"י הדומות.