תוספתא כפשוטה על שקלים ג:כ

57-58. גר מעוכב לוכל בזבחים עד שיביא קינו וכו'. הברייתא הובאה לכאן אגב הסיפא: קינו של גר אין נוהגת אלא בפני הבית, והיא נסמכת למשנתנו פ"ח מ"ח שמנתה דברים שאין נוהגין אלא בפני הבית. ובמשנת כריתות רפ"ג: ר' אליעזר בן יעקב אומר גר מחוסר כפרה עד שיזרוק עליו הדם. ובבבלי שם ח' ב': ות"ק מאי טעמא לא תני גר, כי קתני מדעם דמשרי למיכל בקדשים, גר כי קא מייתי קרבן לאכשורי נפשיה למיעל בקהל וכו', ת"ר גר מעוכב לאכול בקדשים וכו' (כל הברייתא שלנו). ופירש"י שהברייתא שלנו דברי הכל היא, אלא שהת"ק לא מנה גר בין מחוסרי כפרה, משום דלא מיקרי מחוסר כפרה, כלומר, שאינו אסור לוכל בקדשים אלא משום שעדיין לא נגמרה כל גירותו. ובהשמטות וחידושין לשטמ"ק שם, אות ג', מפורש שבין לרבנן ובין לר"א בן יעקב גר אסור בבת ישראל ובקדשים עד שיזרק עליו הדם, וכרבי להלן שם ט' א', ובזמן הזה מקבלים גרים (אעפ"י שאין קרבן), משום ריבויא דקרא, עיי"ש בגמרא. ברם בפיה"מ להר"מ בכריתות שם מפורש שלחכמים גר מותר לאכול בקדשים (לפני שהביא את קינו), והבאת הקן היא מצוה מיוחדת שהגר מצווה עליה, ויכול להביא את קינו אח"כ, ואינה פוגמת את גירותו. ולפ"ז הברייתא שלנו אינה כחכמים, אלא כר"א בן יעקב. וכן משמע מן הלשון להלן כריתות פ"א סהי"א: ר' אליעזר בן יעקב אומר גר מחוסר כפרה לאכול בזבחים, והוא כלשון הברייתא שלנו. וכן כתב במיוחס לר"ג בכריתות שם (בהוצ' ראם ט' סע"ב): ור' אליעזר סבר גר מייתי קרבן בין לאכשורי למיעל בקהל ובין לאכשורי למיכל בקדשים, כדאמרינן לקמן בברייתא גר מעוכב לוכל בקדשים, וההוא סתמא ר' אליעזר היא. ועיין לעיל שם ב' ב' ובמיוחס לר"ג שם. ועיין ספרי זוטא שלח, ריש עמ' 283, והרי כבר העירו החכמים, שכמה סתמות של הספרי זוטא הן כר"א בן יעקב. ובכי"מ בבבלי שם: כי קתני מידי דמשתרי למיכל בקדשים, גר לא משתרי למיכל בקדשים, וכי קמייתי קרבן לאכשורי נפשיה למיעל [בקהלא] וכו', כלומר, שעיקר הקרבן הוא כדי לעשותו ישראל גמור ולהכשירו לקהל, וממילא מותר אף בקדשים. ובערוך לנר שם שער שלשיטת פיה"מ להר"מ אף לפני הקרבן מותר לוכל בקדשים ואסור בבת ישראל, והקרבן מכשירו לבוא בקהל, ולפני כן דינו כגרים פסולים (עמוני, מצרי) שמותרים לוכל בקדשים ואסורים לבוא בקהל, והברייתא שלנו שלא כחכמים. והר"מ בפ"א מה' מחוסרי כפרה ה"ב, חזר בו מפירושו בפיה"מ, ופירש כפירש"י בסוגיין, ולפ"ז אין מחלוקת בין החכמים ור"א בן יעקב, אלא שלת"ק אסור לוכל בזבחים מפני שעדיין לא נשלמה גירותו לעניין אכילת קדשים, ומטעם זה אינו דומה למחוסרי כפרה אחרים. ועיין מ"ש בצפנת פענח פי"ג מה' איסורי ביאה ה"ד. ועיין מס' גרים פ"ב ה"ד, הוצ' היגר, עמ' ע"ב, ומפשוטה של לשון משמע שם שלחכמים גר מותר בכל לפני הבאת קרבנו (כשיטת הר"מ בפיה"מ), ולר"א בן יעקב הקרבן מעכבו (אף מלישא בת ישראל). ועיין מכילתא דרשב"י בא י"ב, מ"ח, עמ' 37. ועיין מה שהאריך בזה הגאון מסוכטשוב בשו"ת אבני נזר יו"ד ח"ב, סי' שמ"ג ואילך.

58. הביא פרידה אחת אוכל בזבחים לערב. בבבלי כריתות הנ"ל: הביא פרידה אחת שחרית אוכל וכו'. ועיין בהשמטות וחידושין משטמ"ק שם אות י"ח. והסיקו שם בברייתא שבבבלי שחייב להביא אח"כ את הפרידה השניה משום שלא מצינו בכל התורה שפרידה אחת קריבה, עיי"ש ט' א', והוא מן הספרי שלח פיס' ק"ח, עמ' 112. ופירשו בבבלי שם, שלא מצינו בחובה שפרידה אחת קריבה (כשהיא לבדה).