תוספתא כפשוטה על שקלים ג:יט

56-57. ואי זהו כרכב המזבח בין קרן לקרן, מקום הילוך רגלי הכהנים ואילך. בירושלמי פ"ח רה"ו, נ"א ע"ב: אי זהו כרכוב המזבח אמה בין קרן לקרן מקום הילוך רגלי הכהנים. ובבבלי זבחים ס"ב א': ת"ר איזהו כרכוב בין קרן לקרן מקום הילוך רגלי הכהנים אמה. ושואל התלמוד: אטו הכהנים בין קרן לקרן הוו אזלי (ופירש"י: והלא כשיגיע לקרן הקרן מעכבן מלהקיף המזבח). 27 כבר העיר ר' יונה בר"ג שלפי הגירסא שלפנינו בתוספתא "ואילך" אין מקום לקושיית הבבלי. אלא אימא ומקום רגלי הכהנים אמה. ופירש"י (שמות כ"ז, ה'): וכן שנינו בזבחים אי זהו כרכב בין קרן לקרן, והיה רוחב אמה, ולפנים מהם אמה של הלוך רגלי הכהנים, שתי אמות הללו קרוין כרכב. ועיין מ"ש להלן סוכה פ"ג, שו' 66, ד"ה ר' יוסה בי ר' יהודה. ונראה ששתי אמות אילו היו של עץ מצופה נחושת 28 ובזה היה כל הנס שלא היו נשרפות מאש המערכה, עיין ויקרא רבה פ"ז, ה', הוצ' ר"מ מרגליות עמ' קנ"ט ואילך, ותנחומא סוף תרומה. (עיין מדות רפ"ג, בפירוש ר' שמעיה ובפי' הרע"ב שם), ועליהן (כגירסת רוב הנוסחאות במשנת שקלים פ"ח) היו מניחין את האיברים של מוספי ראש חדש, כדברי הר"מ בפ"ו מה' תמידין ומוספין ה"ג. 29 וממנו במאירי כאן, עמ' 112. אבל עיין מ"ש רבינו בסוכה נ"ה א' ד"ה פייס. ולכאן רמז הירושלמי בסוף חגיגה פ"ג, ע"ח ע"ד: ויהא כטבלא שהיא עשויה לילך ולהניח ? כלומר, לילך לכהנים, ולהניח את האברים. וטבלא של עץ זו היא משמשי אדם ומשמשי כלים 30 היא מקום הנחת הכוסות היא מקום הנחת חתיכות (ירוש' ע"ז ספ"ב, מ"ב סע"א). וצריכה להיות טמאה, והשאלה היא על מזבח הנחושת, עיין מ"ש על כ"ז בתרביץ ש"ה, עמ' 104 ואילך. ובארו בבבלי סוכה נ"ה א' שהיו נותנין איברים של מוספי ר"ח על כרכוב המזבח כדי לפרסמו שהוא ר"ח. ובירושלמי נוסח הרש"ס, ס"א ע"א, הוסיף, כנראה, את המאמר של ר' יוחנן ע"פ הבבלי הנ"ל, ואינו נמצא בשום נוסח, אלא להלן שם (ובמקבילה) לעניין שירו של ר"ח, עיי"ש.