תוספתא כפשוטה על שקלים ג:טו

44-45. ר' חנינא בן אנטיגנוס או' שתי פרכות היו שם אחת פרוסה ואחת מקופלת וכו'. המלה "היו" נשמטה בכי"ו, אבל ישנה בד, בכי"ע, בכי"ל, בילקוט הנ"ל ובראשונים שנציין להלן. ופירש בבאר שבע (תמיד כ"ט ב') שר' חנינא מבאר את משנתנו הנ"ל ("ושתים עושין בכל שנה") שהכוונה שהן עושין שתי פרוכות לדביר, אחת לשימוש ואחת למילואים (שמא תטמא אחת מהן), וציין למשנתנו סוף חגיגה. ואף ר' חנינא בן אנטיגנוס יסבור כר' יוסי שלא היתה אלא פרוכת אחת לדביר, ובעלייה היו משתמשים בפרוכת ישנה של הדביר, כדעת הת"ק למעלה. ונראה שר' חנינא ב"א אינו מודה בפרוכת של פתח ההיכל, שהיא באה כנגד מסך פתח אוהל מועד, והיא חובה כפרוכת הדביר, ומשנתנו אינה עוסקת אלא בפרוכות הדביר, ודווקא אותן עושים שתים בכל שנה. וכן לדעת סתם משנתנו ביומא רפ"ה הנ"ל הסוברת שהיו שתי פרוכות בדביר, הכוונה במשנת שקלים שלנו לשתי פרוכות של הדביר. ובעלייה לא היו עושים פרוכות כלל, כמשנת מדות פ"ד מ"ה, וכפירוש הירושלמי יומא פ"ה סה"ב, מ"ב ע"ב. ורב הסובר (בבלי יומא נ"ה א' וכתובות ק"ו א') שלדעת החכמים היו שתי פרוכות אף בעלייה. יכול לסבור שהיו באות מפרוכות הישנות של הדביר, ושאר הפרוכות (לרבות שעל פתח ההיכל) הן לצניעות בעלמא, ואינן באות חדשות בכל שנה, ולא דברה בהן משנתנו. ברם משנת מדות פ"ה מ"ה הנ"ל צריכה ברור לשיטתו, עיין בתיו"ט שם, וצ"ע בדבר.

45. נטמאת פרוסה פורסין את המקופלת וכו'. במשנתנו פ"ח מ"ה: ושלש מאות כהנים מטבילין אותה וכו'. והקשו הראשונים ממנה על מה שאמרו בבבלי ביצה י"ד סע"ב: אמר עולא מפני מה אמרו וילון טמא (משנת כלים פ"כ מ"ו, שם פכ"ד מי"ג ועוד) מפני שהשמש מתחמם כנגדו. ואלמלא כן היה וילון טהור כאחד ממחיצות הבית, והרי בפרוכת אסור להתעטף ולהתחמם, ולמה מקבלת טומאה. ויש שתירצו שמשנתנו מדברת בנטמאה באריגה לפני שפרסוה, ולפיכך מקבלת טומאה, כסדין בעלמא. ובחידושי הרא"ה (מראה האופנים, י"ד ע"ד), בחידושים לבנו של הרמב"ן (מחנה דוד, י"ג ע"ד), בס' המכתם, עמ' 202, בבית הבחירה למאירי, עמ' 86, ובחידושים שנדפסו על שם שטמ"ק לביצה שם הביאו את התוספתא כאן והוכיחו ממנה שפרוכת מקבלת טומאה אף אחרי שנפרסה כוילון, והעירו גם על משנתנו כאן פ"ח מ"ד (פרוכת שנטמאת בולד הטומאה וכו'). ובפירוש הרא"ש תמיד כ"ט ב': מיהו קשה דבתוספתא קתני אחד פרוכת שנטמאה באב הטומאה וכו'. ויש שם השמטה, וצ"ל: דבתוספתא קתני [שתי פרכות היו שם אחת פרוסה ואחת מקופלת, נטמאת פרוסה פורסין את המקופלת. ובמתניתין קתני] אחד פרוכת וכו', כעין מה שכתבו בראשונים הנ"ל.

46. מערב יום הכפורים מכניסין את החדשה. כנראה שבבא זו אינו מדברי ר"ח בן אנטיגנוס, אלא ברייתא המבארת את משנתנו הנ"ל ששתים עושים בכל שנה, והיינו מערב יום הכפורים לערב יום הכפורים. ובבבא זו מסתיימת הפיסקא בילקוט סוף תרומה הנ"ל.