תוספתא כפשוטה על שקלים ג:יד

40-41. דבר אחר בזו כת' מעשה חושב ובזו כת' מעשה רוקם. בברייתא דמלאכת המשכן פ"ד: כשם שהיה אורג את פרכת המסך, כך היה אורג את מסך הפתח, אלא שהפרוכת מעשה חושב שנ' ועשית פרכת וכו' מעשה חשב, והמסך מעשה רוקם שנא' ועשית מסך וכו' מעשה רקם. דברי ר' נחמיה, שהיה ר' נחמיה אומר כל מקום שנאמר מעשה חושב שני פרצופין וכו'. ועיי"ש בהערות רמא"ש, עמ' 130. וכבר העירו המפרשים שר' יהודה יכול לסבור כר' אלעזר (בבבלי יומא ע"ב ב') שרוקמין במקום שחושבין, ופירש"י: מתחילה מתקן הצורה ע"י צבע, ואח"כ רוקמה במחט. ועיין באור שמח הנ"ל שהעיר על סיגנון דומה לשתי התשובות שלנו בבבלי יומא י"ב ב'.

41-42. ר' נחמיה אומ' מעשה חושב שני פרצופות, מעשה רוקם פרצוף אחד. וכ"ה בברייתא דמלאכת המשכן הנ"ל. וביומא ע"ב ב' הנ"ל: תנא משמיה דר' נחמיה רוקם מעשה מחט, לפיכך פרצוף אחד, חושב מעשה אורג, לפיכך שני פרצופים. ופירש"י ועוד: מעשה אורג שיש לה ליריעה שתי קירות (כלומר, בטנה), ושתי צורות על שתי קירותיה אינן דומות זו לזו, פעמים שמצד זה ארי ומצד זה נשר וכו', אבל רוקם כצורתו מכאן כך צורתו מכאן. אבל בר"מ פ"ח מה' כלי המקדש הט"ו פירש: מעשה רוקם הוא שתהיינה הצורות הנעשות באריגה נראות מצד אחד בפני האריג, ומעשה חושב הוא שתהיה הצורה נראית משני צדדים פנים ואחור. וכן פירשו בריטב"א ובמאירי ביומא במקומו, וכאן, עמ' 111. ועיין במשנה למלך על הר"מ שם. וכוונת הר"מ היא, כנראה, שבמעשה חושב נראית הצורה מצד השני כמו במראה המחליפה ימין לשמאל ושמאל לימין, ועיין בתיקונים והוספות לפי' הר"א בן הרמב"ם על התורה, הוצ' ר"ס ששון, עמ' תקל"ה. ובירושלמי פ"ח ה"ד, נ"א ע"ב: 21 אלא שהגירסא נשתבשה שם, והנכון הוא בנספח לבבלי בד"ו, בכי"מ ובראשונים, ועל פיהם אני מעתיק. מעשה רוקם, פרצוף אחד, מעשה חושב, שתי פרצופות. ר' יהודה ור' נחמיה חד אמר מעשה רוקם, ארי מכאן וחלק מכאן, מעשה חושב, ארי מכאן וארי 22 וכ"ה בפי' תלמיד רשב"ש, עמ' 93, וכן הגיה ר' משולם שם. אבל בנוסח הירושלמי שם: ואחד. ובכי"מ: ואחר, והיא היא והכוונה לארי אחר. מכאן. ואוחרנא (צ"ל: וחורנה) אמר מעשה רקם, ארי מכאן וארי מכאן, מעשה חשב, ארי מכאן ונשר מכאן. ופסק הר"מ הנ"ל כלשון ראשון. ועיין מאירי, עמ' 111 הנ"ל. ולפי מסורת הירושלמי אף ר' יהודה מודה שיש הבדל בין מעשה רוקם למעשה חושב.

42-43. אלא זו שמוציאין אותה מבפנים היתה מקופלת אחד לשנים ושנים לארבעה, והיתה נתונה בעליה כנגד התחתונה וכו'. וכ"ה בד, בכי"ע ובכי"ל, ואין להגיה. ואף העליה היתה גובהה ארבעים ורחבה עשרים (כמפורש במשנת מדות פ"ד ומ"ז), אלא שלא היה צורך לעשות שם פרוכת עד התקרה (עיין מדות פ"ד מ"ה. ובתיו"ט שם, ומ"ש להלן), ולפיכך קופלין את גובה הפרוכת לשנים, ושוב קופלין את הגובה לשנים, שהם ארבעה קפולין, ונמצא עכשיו רוחב הפרוכת עשרים (כמתחילה), וגובהה עשר אמות (רביע שיעורה הקודם), והיא חוצצת את כל רוחב העלייה בגובה של עשר אמות. נמצאנו למדים שכל התנאים שבתוספתא כאן היו מקובלים שהיתה פרוכת מקופלת במקדש, וכולם סוברים שלא עשו אלא שתי פרוכות חדשות בשנה, וכולם סוברים שלא היתה אלא פרוכת אחת בדביר, וממילא סכרו שהיתה פרוכת אחת בעליה, כדי להבדיל בין קדש לקדשי קדשים (כמפורש להלן יומא פ"ב, שו' 106, עיין מש"ש). ולדעת הת"ק כאן עשו שתי פרוכות בכל שנה, אחת לדביר, ואחת לפתח ההיכל (כנגד מסך פתח האהל שבמשכן), ופרוכת של העלייה היתה באה מפרוכת הדביר של השנה שעברה, ויש כאן העלאה בקודש, 23 עיין להלן כלים ב"ק פ"א ה"ז, ומ"ש בתס"ר ח"ג, עמ' 3. ולכל הפחות אין כאן הורדה, מה שאין כן בפתח ההיכל, שאין להשתמש שם בפרוכת ישנה של הדביר, ולפיכך עשו בשבילו פרוכת חדשה בכל שנה, כמו שאמרו ברישא. ור' יהודה יסבור שעשו שתי פרכות חדשות בכל שנה, אחת לדביר, ואחת לעלייה, ולפתח ההיכל היו משתמשים בישנה של דביר. ועיין מ"ש להלן בדעת ר' חנינא בן אנטיגנוס וחכמים של משנתנו.

43-44. כנגד התחתונה שנ' והבדילה וכו'. עיין להלן יומא פ"ב, שו' 105 ואילך.