תוספתא כפשוטה על שקלים ג:יב

31-32. אמ' ר' יוסה שמעתי שהאוכל קדשי קדשים לאחר זריקת דמים משלם את הקרן ואינו משלם את החומש. בכי"ל: משלם את הקרן ונותן לכהן ולוקח כהן שלמים. וכעין גירסת כי"ל גם בתו"כ אמור פ"ו ה"ד, צ"ז ע"ד, ועיין מ"ש על גירסא זו להלן. וסובר ר' יוסי הואיל ולאחר זריקת דמים אין מעילה, והכהנים מותרים באכילתן, אין כאן בתשלומין אלא דין ממון של הפסד כהנים, ולפיכך משלם להם את הקרן, והכהנים קונים בו שלמים, ונמצאים אוכלים קדשים כנגד מה שהפסידן הזר. ועיין צפנת פענח פי"ד מה' מאכלות אסורות ה"ו שציין לר"ן נדרים י"א סע"ב ואילך. ועיין באו"ש פ"ב מה' מעילה ה"א שהעיר על רש"י שבת כ"ה א' ד"ה מחפ"ז, שנקט כדבר פשוט שאין חומש בקדשי קדשים לאחר זריקת דמים [תיקונים והוספות: כבר עמד על כך רבינו תם בס' הישר סי׳ י״ט, ו׳ ע״ד, הוצ׳ הרש״ש שלזינגר סי׳ מ״ו, עמ׳ 45, והביא ראייה מן התו״כ שהבאנו בפנים.]. ועיין בתוספ' רי"ד שם ומ"ש עליו הרי"ש נתנזון בהגהותיו שם בתחילת הספר. ועיין מ"ש להלן על שייכות ברייתא זו בהלכות שלנו.

32-33. ר' ישמעאל בי ר' יוחנן בן ברוקה או' משלם קרן וחומש לכהנים. וכ"ה בד, וכן בכי"ל: לכהן. אבל בכי"ע חסרה המלה "לכהנים". ואפשר לפרש שלדעתו משלם קרן וחומש להקדש. וכן, כנראה, חסרה מלה זו גם לפני המיוחס להר"ש בפירושו לתו"כ הנ"ל, שכן הוא כותב (צ"א ע"ב): "ובתוספתא דשקלים פליג ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן, ואומר שגם חומש חייב. והכהנים לוקחין בהן שלמים ומקריבים לגבי מזבח (זו היא פיסקא מדברי ר' יוסי בתו"כ שם), וזה אפשר אפילו לר' ישמעאל דבכי האי גוונא לוקחין בדמיו בשר. וטעמא דר' ישמעאל דאין זריקה מתרת אלא לאפוקי ממעילה, דאינו חייב אשם, אבל קרן וחומש משלם. א"נ מייתי לה מק"ו דתרומה". והנה לפי הגירסא שלפנינו הרי ברור שלר' ישמעאל בריב"ב משלם לכהנים, ומסתבר שהם לוקחים בהם שלמים, והסיפא להלן דברי הכל היא, ולפי גירסת כי"ל ברישא, ברור שהסיפא להלן "כהנים לוקחים וכו' " היא מדברי ר' ישמעאל בריב"ב, שהרי ר' יוסי כבר שנה הלכה זו בדבריו. אבל לגירסת כי"ע, אפשר לפרש שדברי ר' ישמעאל בריב"ב הוא מאמר המוסגר, ואח"כ חוזרת התוספתא לדברי ר' יוסה. ולפיכך נסתפק במיוחס להר"ש אם ר' ישמעאל בריב"ב מודה שהוא נותן לכהנים, וכהנים לוקחים שלמים, או אפשר שנותן להקדש, משום שלא פטרוהו אלא מקרבן, אבל קרן וחומש משלם כאילו אכל מן הבשר לפני זריקה. ועיין באו"ש הנ"ל. ונראה שמטעם זה באה הברייתא לכאן, והיא חוזרת למשנתנו פ"ז מ"ג (כמו שמצוי בתוספתא, ובפרט בברייתות הסמוכות לסוף הפרק של המשנה): בשר שנמצא בעזרה. איברין עולות, וחתיכות חטאות וכו' זה וזה תעבר צורתו ויצא לבית השריפה. ועיין בפיה"מ להר"מ, ובפי"ט מה' פסולי המוקדשין ה"ד, בהשגות שם ומ"ש במרכבת המשנה במקומו, וביש סדר למשנה למשנתנו הנ"ל. ולפי גירסת כי"ע לעיל סובר ר' ישמעאל בריב"ב שאם אכל חתיכות שנמצאו בעזרה משלם קרן וחומש להקדש, ואעפ"י שאסור לאכלו, משום חשש נותר, הרי אפילו אם אכל נותר וודאי משלם כאילו היו חולין, עיין מ"ש בנתיבות המשפט חו"מ סי' כ"ח ס"ק ב'. ואפילו לפי גירסא שלנו שהוא משלם לכהנים, אפשר שאף כאן צריך לשלם, כדין אוכל תרומת חמץ בפסח, למ"ד לפי מדה משלם, עיין לעיל פסחים פ"א ה"י, ובבלי שם ל"ב א', ל"ב רע"ב.

33. כהנים לוקחין בהן שלמים וכו'. עיין מ"ש לעיל שיש להסתפק אם בבא זו היא גם מדברי ר' ישמעאל בריב"ב, או שהיא חוזרת לדברי ר' יוסה, לפי גירסת כי"ע.