תוספתא כפשוטה על שקלים ג:יא

28-29. גוי שהביא שלמיו נתנן לישראל, ישראל אוכלן וכו'. בכי"ע הבבות הפוכות, כלומר, מתחילה: גר שמת וכו' ואח"כ גוי שהביא וכו'. אבל בד ובכי"ל הסדר הוא כלפנינו, והוא מתאים לסדר משנתנו. והברייתא סמוכה לפ"ז מ"ו: גוי ששילח עולתו ממדינת הים ושילח עמה נסכים קריבין משלו, ואם לאו קריבין משל ציבור. ופירש לנכון בח"ד שפשוטה של הברייתא היא כר' יוסי הגלילי (לעיל פ"א ה"ב, עיין מש"ש) שמקבלין שלמים מן הגוי, והואיל והגוי אינו אוכל בקדשים יכול ליתן את השלמים למי שרוצה. ועיין מנחות ע"ג ב', ופירש רבא שם את הברייתא שלנו גם אליבא דר"ע, שאין מתנדב שלמים. ובתו"כ ויקרא, נדבה, פרק י"ז ה"ג, י"ג ע"ד: קרבנו לא קרבן אחר. קרבנו לא קרבן הגר. ופירש ר' שמואל (בפירושו כת"י, לפי רמא"ש בתו"כ שהוציא, עמ' 132): אחר. היינו גוי, והביא שם אח"כ את התוספתא שלנו, עיין להלן. ולפ"ז מובן שאין ישראל סומך, שהרי אין הקרבן שלו. אבל לפירוש רבא הנ"ל, צ"ע אם ישראל סומך.

29-30. גר שמת וביזבזו ישראל את נכסיו ואחר כך נודע שהן של הקדש מוציאין מידן. במשנתנו הנ"ל: וכן גר שמת והניח זבחים, אם יש לו נסכים קריבין משלו, ואם לאו קריבין משל ציבור. ופירשו בתוספות (מנחות נ"א ב' ד"ה יש): יש לו נסכים שהפרישן בחייו, דלאחר מיתה הוי הכל הפקר. 14 ועיין בהגהה לשו"ת עונג יו"ט יו"ד ריש סי' פ"ז דברים נכוחים. והרש"ס, נ"ה ע"ד, פירש: אם יש נסכים שלא זכו בהם עדיין שום אדם ובאו לידי ב"ד מוציאין אותם לנסכים, והביא גם את פירוש התוספות, ועיין מ"ש להלן. ובתו"כ הנ"ל: קרבנו לא קרבן הגר. ופירש ר' שמואל הנ"ל: דהיינו בגר שמת ואין לו יורשין ובא אחר וזכה בו וכו'. דסלקא דעתך אמינא דהוי כמו קרבנו ויתכפר ויביא נסכיו משלו ויסמוך, 15 בתו"כ ריש ויקרא פרש' ב' ה"ג, ד' ע"ג: אדם לרבות את הגרים. ופירש בזית רענן לילקוט שם, לרבות קרבנו של גר שמת לסמיכה. ובהגהות מהרי"ד לתו"כ שם תמה עליו משיטת ר' יהודה שיורש אינו סומך, ומכל שכן שהזוכה בנכסי הגר שאינו סומך, עיי"ש. וכדבריו מפורש בתו"כ כאן (כלומר, נדבה פי"ז, י"ג ע"ד, שהבאנו בפנים), ואין צורך בהגהה. ואשר לתו"כ ריש ויקרא הנ"ל, כבר פירשו רבינו שמחה (הובא בס' אמרי נועם על התורה ריש ויקרא, וצ"ל שם: בתוספתא דמנחות, במקום: דברכות) וד' ישעי' דטראני (לפי או"ז ח"א סי' תשנ"ד, ק"י ע"ג, והובאה תשובת הרי"ד מכ"י בברכי יוסף או"ח סי' תר"מ) שהכוונה לקרבן הגר בחייו שנתרבה לכל הדברים שבפרשה, וכמו שפירשו כמה מהמפרשים האחרונים מדעתם. וקמ"ל דלאו קרבנו הוא, וכדתניא בתוספתא דשקלים פ"ג, גר שמת וביזבזו ישראל את נכסיו ואחר כך נודע שהן של הקדש מוציאין אותן מידו. ופירוש רבינו בתו"כ בוודאי מוכרח לפי הגירסא (וכ"ה גם בכי"י) ולא קרבן הגר, ובתוספתא כאן שנסמכה למשנתנו הנ"ל מדברים בקרבנות שאינם ממון בעלים, וזכה בהם הקדש. 16 ואינה עניין למשנתנו פ"ז מ"ה, עיין בפיה"מ להר"מ שם ובירושלמי שם ובבבלי קידושין נ"ה א' ובס' המקנה שם. וצ"ע בשלמים לר' יוסי הגלילי (שהעמדנו את הרישא בשיטתו. עיין מ"ש בפנים שו' 28–29, ד"ה גוי), עיין בבלי פסחים צ' א', ומ"ש לעיל פסחים פ"ז, שו' 38–39, ד"ה המוכר. ובבבלי זבחים ק"ג א' אמרו: ת"ר עולת איש פרט לעולת הקדש דברי ר' יהודה, ר' יוסי בר' יהודה אומר פרט לעולת גרים, ועיין תו"כ צו רפ"ט, ל"ג ע"ד. והסיקו בבבלי שם: פרט לעולת גרים וכו', פרט לעולת גר שמת ואין לה יורשין. ופירש הראב"ד בתו"כ, ל"ד רע"א: שאין לו יורשים, שאין לה בעלים, מביא בדמי העור צרכי עולה למנחת נסכים. וכנראה שרבינו פירש במשנתנו פ"ז מ"ו הנ"ל "אם יש לו נסכים" היינו אפילו אם יש בעור כדי לקנות נסכים, קריבים משלו. 17 ועיין בעזרת כהנים לתו"כ פרש' צו, ס"ד רע"ד, שהסיק: ונראה בעיני דלר' יוסי בר' יהודה עולת הגר כל הקודם בה זכה בה. והתוספתא כאן סותרת את דבריו. ועיין מ"ש בזבחי אפרים להגרא"ד לאפ, זבחים ה' ב', ק"ג א'.