תוספתא כפשוטה על שקלים ב:ט

43-44. כיצד הן עושין מפרישין מהן שכר האומנין ומחללין אותן על מעות האומנין, ונותנין אותן לאומנין בשכרן. בן עזאי חוזר כאן לדין משנתנו "אלא כיצד הן עושין מפרישין" וכו', וכ"ה במשנתנו כאן הנ"ל. ופירושו שמפריש חלק מן הנכסים ששוויו כנגד שכר האומנין, שהקדש חייב להם כסף בעד בדק הבית שכבר נבנה, ונוטל מתחילה כסף של הקדש שחולל על הבניין, ומזכה להם את הכסף ע"י אחר, ואח"כ מחלל על הכסף (מדעת האומנין) את הדברים הראויים לקרבנות ציבור, ונעשו הדברים חולין, ונותנין אותן לאומנין בשכרן. ועיין רש"י שבועות י' סע"ב, בתוספות שם ד"ה מפרישין, בהשמטות לשטמ"ק כריתות ו' א', בפירוש תלמיד רשב"ש, עמ' 45, ובפי' הרא"ש הנ"ל. ועיין בירושלמי כאן פ"ד סה"א וה"ה, מ"ח ע"א, ובראשונים לשבועות י' א' שציין באהצו"י, עמ' 26. ועיין בפיה"מ להר"מ כאן, ומ"ש בקרן אורה למעילה י"ד ב' ד"ה מותר, שם י"ד א' ד"ה בונין. ועיין מ"ב י"ב, י"ב-י"ג, ובבלי כתובות ק"ו ב'.

44-45. וחוזרין ולוקחין אותן מתרומת הלשכה. וכ"ה במשנה שבירושלמי הנספח לבבלי, בנוסח הרש"ס, ובנוסח הנספח לפירוש ר' משולם (אבל לא בפירושו שם, עמ' 46), ובהשמטות לשטמ"ק כריתות ו' א' אות ל"ב ואות ל"ו, עיי"ש מ"ש אם ר"ע מודה בזה. ובהוצאות שלנו במשנתנו: וחוזרין ולוקחין אותן מתרומה חדשה.