תוספתא כפשוטה על שקלים ב:ו

25-26. הנשים היו אורגות בפרכות וכו'. כל הברייתא בבבלי כתובות ק"ו א', והעמידוה בפרכות של שערים שאינן אלא לצניעות, אבל בפרכות המבדילות בין היכל לקדשי קדשים דינן כבניין, ובאות מלשכת בדק הבית, ולא מתרומת הלשכה. ועיין ירושלמי כאן פ"ד ה"ג, מ"ח ע"א, ובפירוש תלמיד רשב"ש שם, סוף עמ' 41. ועיין זבחים נ"ה ב' ובשטמ"ק שם אות ז', ומ"ש בצפנת פענח פ"ד מה' שקלים ה"ב. ועיין שה"ש רבה לפ"ג, ז' (הוצ' ראם, כ"א ע"א). ולעצם העניין של נשים אורגות בפרכות, עיין מ"ש בספרי (באנגלית) היליניסמוס בא"י היהודית, עמ' 167 ואילך.

26. בית גרמו היו עושין מעשה לחם הפנים וכו'. בבלי הנ"ל. ועיין עליהם ועל שכרן להלן יומא פ"ב ה"ה וה"ו. ועיין ר"מ פ"ד מה' שקלים ה"א.

27-28. הסירות והיעים והמזמרות והמזרקות וכלים שהכהנים נאותין בהן וכו'. בירמיה נ"ב, י"ח: ואת הסרות ואת היעים ואת המזמרות ואת המזרקות ואת הכפות ואת כל כלי הנחשת אשר ישרתו בהם לקחו. והתוספתא מוסיפה כאן את כלי הבישול של קדשי קדשים שהכהנים היו מבשלין בהן.

28. באין מתרומת הלשכה. וכ"ה בד. אבל בכי"ע ובכי"ל: באים משירי הלשכה. ועיין מ"ש להלן.

28-29. מזבח הזהב וכלי שרת בגדי כהנים ובגדי כהן גדול עץ ארז ואזוב ושני תולעת באין משירי הלשכה. וכ"ה בד. אבל בכי"ע ובכי"ל ובפי' הרש"ס, כ"ח ע"ד: באים מתרומת הלשכה. וכן בפירוש תלמיד רשב"ש. עמ' 42: בתוספתא דידן מזבח הזהב וכלי שרת באין מתרומת הלשכה. ועיין בפי' הרש"ס, ל"ג ע"ד. וכן מפורש להלן יומא ספ"א בכל הנוסחאות שבגדי כהונה באים מתרומת הלשכה, עיין מש"ש. וכן פסק הר"מ בפ"ד מה' שקלים ה"ב. ועיין במשנת יומא פ"ג מ"ז, ובספרי זוטא שלח, עמ' 280. וכלי שרת כאן הם, כנראה, כלי שרת של זהב, דומיא דמזבח של זהב, 25 ואף הוא בכלל, עיין ירושלמי פ"ד ה"ג, מ"ח ע"א, ובבלי כתובות ק"ו ב'. ובניגוד לכלי נחושת שברישא, עיין מ"ש לעיל. ובמשנתנו פ"ד מ"ד נחלקו ר' ישמעאל ור' עקיבא אם כלי שרת באים ממותר נסכים או ממותר התרומה (כלומר, מן השקלים שנשארו בקופות כשהגיע הפרק לתרום). ובבבלי כתובות ק"ו ב': תנא דבי ר' ישמעאל כלי שרת באין מתרומת הלשכה, וכו', ועיין בפירוש תלמיד רשב"ש הנ"ל, עמ' 42. ובתוספות בכתובות שם ד"ה תנא (ועיין גם שטמ"ק שם) פירשו שהכוונה למותר התרומה, כמו שמוכח במשנת שקלים הנ"ל. ואח"כ שאלו בבבלי שם: ואימא שיריים גופייהו וכו', ופירש"י שנאמר שכלי שרת באים משיירי הלשכה, ולא מתרומת הלשכה, והוכיחו שם מן הפסוק שהם באים מתרומת הלשכה. אבל בשטמ"ק שם הביא בשם הרא"ה שפירש את כוונת הקושייא לשיריים של בדק הבית, אבל ביחס לתרומת הלשכה יתכן שמביאין את הכלים בין מן התרומה, בין ממותר התרומה, בין משיירי הלשכה. ובתוספתא מנחות פ"ט הי"ח: מנורה וכלי שרת מצותן להביא ממותר נסכים, אין לה (צ"ל: להן), יביא מתרומת הלשכה. וכן פסק הר"מ בפ"ד מה' שקלים ה"ב. ואשר לעץ ארז ואזוב ושני תולעת, שנינו במשנתנו פ"ד מ"ב: פרה ושעיר המשתלח ולשון של זהורית באין מתרומת הלשכה. ובפירוש ר' משולם שם, עמ' 38: ולשון של זהורית של פרה וכו', ונראה דה"ה (=דהוא הדין) ארז ואזוב אלא שמצוי ליקח בחנם. וכן בפירוש הרא"ש שם, עמ' ל"ג: ולשון של זהורית שני תולעת שמשליכין לתוך שרפת הפרה, וכן עץ ארז ואזוב וכו'. וכבר העיר בפירוש הרש"ס, כ"ח ע"ד הנ"ל לתוספתא שלנו, 26 מלשונו שם משמע קצת שאף הראייה מן התוספתא היתה לפניו בפירוש הרא"ש עצמו. והרי הוא גרס בתוספתא כגירסת כי"ע וכי"ל. ואף שהר"מ ברפ"ד מה' שקלים, ועוד כמה מן הראשונים, 27 עיין בהערות רנ"מ זק"ש לפירוש הרא"ש שם, הע' 3. פירשו את משנתנו אחרת, אבל על עצם הדין לא נחלקו, ובוודאי הכוונה לפרה וכל אביזרייה. ומכל מה שאמרנו לעיל מוכח שהגירסא הנכונה כאן היא כגירסת כי"ע וכי"ל: באין מתרומת הלשכה, וממילא עלינו לקבל גם את גירסתם ברישא: באין משירי הלשכה, ולא כגירסת כי"ו וד ברישא.

30. כבש פרה אבא שאול אומ' כהנים גדולים עושין אותו משל עצמן. פיסקא ממשנתנו פ"ד מ"ב, וחולק על הת"ק שם הסובר שכבש פרה בא משיירי הלשכה. והכוונה לכבש שעושים מהר הבית להר המשחה, שבו יוצא הכהן השורף את הפרה, ופרה וכל מסעדיה, כמשנת פרה פ"ג מ"ו.

30-31. בנאו הראשון ולא שמש עליו ומת, אף שלא שמש עליו, אין חבירו משמש עליו וכו'. בירושלמי פ"ד ה"ג, מ"ח ע"א: אמר ר' חנינה וכו' שיותר מששים ככר זהב היה כבשה של פרה עומד, 28 כ"ה בגוף כי"ל של הירושלמי, וכע"ז אף בשרי"ר, עמ' 130, ועמ' 131, ובס' והזהיר ה"א, עמ' 214. ועומד פירושו "עולה", כלומר, שלמו במחירו, כסיגנון הרגיל בלשון א"י, עיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 52. ועיין גם ירושלמי סוכה פ"ה ה"א, נ"ה דע"ב, ודק"ס ב"מ, עמ' 168, הע' א'. ומפני שלא הבינו את פירושו הוסיפו בגליון כי"ל: היו מוציאין בה, וע"פ הגליון הדפיסו בהוצאות שלנו של הירושלמי. ולא היה אחד מהן מוציא פרתו בכבשו של חבירו אלא סותרו ובונה אותו משלו. והכוונה שלא היה מוציא בשל חבירו, אפילו לא נשתמש בו חבירו, כמפורש כאן, שהרי אמרו להלן שם בירושלמי: שמעון הצדיק שתי פרות עשה לא בכבש שהוציא את זו הוציא את זו, ומכאן שאם כבר השתמש בו, אפילו בשל עצמו לא היה מוציא את הפרה שנית. ואמרו שם בירושלמי שעשו כן משום מעלה היא בפרה, סלסול הוא בפרה, כלומר, משום שהפרה היתה נעשית בטבול יום, לפיכך החמירו הרבה בשאר דברים.

32-34. פר הבא על כל המצות ושעירי ע"ז כתחלה היו מגבין להן דברי ר' יהודה. ר' שמעון או' מתרומת הלשכה היו קריבין. וכ"ה בבבלי מנחות נ"ב א'. ואמרו שם: והתניא איפכא, והכריעו שהעיקר הוא כמסורת הראשונה, והביאו ראיה מברייתא אחרת: דתניא את קרבני לחמי וכו', לרבות פר העלם דבר של ציבור ושעירי ע"ז שבאין מתרומת הלשכה דברי ר' שמעון. ועיין ספרי זוטא פנחס, עמ' 322. ובבבלי הוריות ג' ב': מיתיבי פר העלם דבר של צבור ושעיר ע"ז בתחילה גובין עליהן דברי ר' שמעון. ר' יהודה אומר מתרומת הלשכה הן באין וכו'. רב כאידך תנא סבר, דתניא איפכא בתחילה גובין להן דברי ר' יהודה, ר"ש אומר מתרומת הלשכה הן באין. ובתוספתא כאן בכל הנוסחאות היא כמסורת הראשונה שבמנחות והאחרונה שבהוריות. אבל במיוחס להר"ח בהוריות שם (הוצ' ראם, ד' סע"ב): ואותיבנא מהא דתניא בתוספתא שקלים פר העלם דבר של צבור ושעירי עזים (צ"ל: ע"ז) בתחלה מגבין להן דברי ר"ש. ר' יהודה אומר מתרומת הלשכה הן באין. וכן בירושלמי הוריות פ"א ה"ח, מ"ו ע"ב: ר' מאיר אומר חובת בית דין היא. ר' יודה אומר חובת ציבורא. אמר ר' שמעון חובת בית דין וחובת ציבורא היא וכו'. מאן דאמר חובת בית דין היא (כלומר, ר"מ), בית דין מביאין, מאן דאמר חובת ציבור היא (כלומר, ר' יהודה ור' שמעון) מי הביא? דתני מטילין היו עליהן ובאין דרבי מאיר (צ"ל: דברי ר' שמעון). ר' יודה אומר מתרומת הלשכה היו באין. והר"מ בפ"ד מה' שקלים ה"ב פסק שמתחילה גובין להן, כמו שהכריע הבבלי במנחות הנ"ל, וכגירסא שלפנינו בתוספתא, ור' יהודה ור' שמעון, הלכה כר' יהודה, עיין באור שמח ובצפנת פענח במקומו. וע"פ לשון הר"מ נעתק במדרש התימני שפרסם רב"מ לוין בקובץ תורני־מדעי לכבוד מלאת ת"ת שנים ליום הולדת הר"מ, הוצ' הרי"ל פישמן, עמ' קי"ד.