תוספתא כפשוטה על שקלים ב:ה

21. תורמין על המשכון ועל הגבוי ועל העתיד לגבות דברי ר' מאיר. כ"ה ("על המשכון") בד כי"ע, כי"ל, ילקוט הנ"ל, וריבב"ן פ"ב מ"א. ובבבלי כתובות ק"ח א', ב"מ נ"ח א': תורמין על האבוד ועל הגבוי ועל העתיד לגבות, ועיי"ש ברש"י, בתוספות, בשטמ"ק, בתוספות יומא ס"ה א' ד"ה נשבעים ובר"מ פ"ב מה' שקלים ה"ט. והתוספתא מתפרשת יפה בשיטת התוספות בכתובות, והיינו שתורמין על הגבוי ואבד, ובדרך לא זו אף זו, כלומר, לא מיבעי שתורמין על הממושכן, שהרי שוויו כבר בידי הקדש, אלא אף על הגבוי ואבד שלא יבוא לידי הקדש, ואפילו על העתיד לגבות שעדיין לא בא כלל לידי הקדש. ובכי"ע חסר כאן "ועל הגבוי", ולפי זה אפשר שלר"מ אין תורמין על הגבוי שאבד, שהרי לא יבוא לידי הקדש, ור' יוסי חולק על ר' מאיר (לפי גירסת כי"ע בדברי ר' יוסי להלן). ואעפ"י שהגירסא בכי"ע אינה טעות סופר, כפי שנראה מגירסתו בדברי ר' יוסי להלן, מ"מ אין להגיה את הנוסחא שלנו. שהרי כן הוא בד, בכי"ל, בילקוט ובריבב"ן הנ"ל. ועיין להלן.

21-22. ר' יוסה או' תורמין על המשכון ועל הגבוי אבל לא העתיד לגבות. וכ"ה בד, (אלא ששם: על העתיד וכו'). ובילקוט הנ"ל חסרה בבא זו. ובכי"ע: ר' יוסי אומ' תורמין על הגבוי ועל העתיד לגבות. ולפי גירסת כי"ע בדברי ר' מאיר הוסיף ר' יוסי שאף על הגבוי ואבד תורמין. ובכי"ל: ר' יוסי או' תורמין על המשכון ועל הגבוי ועל העתיד להגבות. ולפ"ז הרי הם דברי ר' מאיר הם דברי ר' יוסי. ושמא צ"ל שם: לעל (=לא על) 22 עיין מ"ש לעיל ח"ב, עמ' 728, הע' 78. העתיד להגבות, והוא כגי' כי"ו וד. ואפשר ג"כ שצ"ל שם: ר' יוסי או' [אין] תורמין על המשכון וכו', ור' יוסי חולק על כל דברי ר"מ. וכן בירושלמי פ"ב ה"א, מ"ו ע"ג: אתיא כמאן דאמר תורמין על הגבוי ועל העתיד להיגבות, ברם כמאן דאמר אין תורמין לא על הגבוי ולא על הממושכן לא בדא. ובנוסח הירושלמי שבבבלי: אית מן דאמר אין תורמין לא על הגבוי ולא על העתיד לגבות. ובפי' תלמיד רשב"ש, סוף עמ' 17: בתוספתא פליגי בה תנאי. וכנראה שגרס בתוספתא כמו שהגהנו בכי"ל: אין תורמין וכו'.

22-23. ר' שמעון בן לעזר אומ' לא היו עושין כן אלא באחרונה. וכ"ה בכי"ע, בכי"ל ובילקוט הנ"ל (אלא שבילקוט חסרה המלה "אלא" בטעות). ובד חסרה המלה "כן". ופירושו שלר"ש בן אלעזר לא היו תורמין על העתיד לגבות אלא בפרס החג, משום שלדעתו מוטב לתרום על השקלים שהם כבר בלשכה, ולפיכך ימתין התורם עד הפרק האחרון שמא בנתים יבוא שקלו של התורם ללשכה, כמפורש להלן.

23-24. שמא יצטרך אחד מבני ארץ ישראל ונמצא שוקל עם בני בבל. וכע"ז בד. אבל בכי"ע, בכי"ל ובילקוט הנ"ל: שמא יצטרך אחד מבני ישראל לשקול ונמצא וכו'. אבל הנכון כלפנינו, ופירושו שמא יצטרך אחד מבני ארץ ישראל להתפרנס בכסף שיש לו, ולא יוכל לשקול בזמנו, עיין מ"ש לעיל ח"ב, עמ' 853, הערה 96, ובהערות לדברים רבה הוצ' ליברמן, עמ' 56, הערה 7. ועיין מ"ש לעיל בסמוך.

24-25. ומועלין בהן כל שנתן, עברה שנתן אין מועלין בהן. פי' הרש"ס, ל"א ע"ד, עיי"ש. ובילקוט הנ"ל: ומועלין בהן כל שנתן, יצא שנתן אין מועלין בהן, הואיל ונתנו להנות בהן, לפי שלא נתנה תורה למלאכי השרת, דהא חומות העיר ומגדלותיה באין משיירי הלשכה. ומ"הואיל" ואילך הוא פירוש ע"פ הבבלי קידושין נ"ד א', ועיי"ש בראשונים. ופירשו כל המפרשים שהכוונה כאן לשיירי הלשכה, והברייתא כר"מ הסובר 23 ירושלמי פ"ב ה"ב, מ"ו ע"ג, פ"ג ה"ד, מ"ז ע"ג, פ"ד ה"ג, מ"ח ע"א, בבלי קידושין נ"ד א'. שמועלין בשיריין, אבל מ"מ מודה שאין מועלין בשיריין אחרי שעברה שנתן, כמפורש בירושלמי פ"ד ה"ג, מ"ח ע"א. ועיין בתוספות קידושין נ"ד א' ד"ה ומועלין, בר"מ פ"ב מה' שקלים סה"ו וספ"ו מה' מעילה, ומ"ש במרכבת המשנה בה' שקלים שם, בח"ד כאן, ובהשמטה למנחת בכורים סוף חגיגה, קי"ח ע"א. ועיין מ"ש הגר"מ סאוויצקי בספרו מראה אש ח"א, קי"ג ע"א ואילך. ולפי פשוטה דבוקה הבבא שלנו לדברי ר"ש בן אלעזר, והכוונה שמועלין בשקלים שעתידין לגבות כל שנתן, שהרי עדיין ראויין לקרבנות, ור"ש בן אלעזר שנה כאן את משנת ר"מ רבו, ומכיוון שמועלין בשיירי הלשכה מועלין גם בהן (עיין ירושלמי פ"ב ה"ב, מ"ו ע"ג), אבל עברה שנתן אין מועלין בהן, ודינן כשיירי הלשכה שעברה שנתן.

25. ואילו ואילו נופלין ללשכת בדק הבית. הבבא סתומה מאד. וכנראה שפירושה שקלים שבאו אחר הפרק האחרון ("כל שנתן") ושבאו אחר שעברו שנתן, אילו ואילו נופלין ללשכת בדק הבית, והכוונה כאן לשופר של תקלין עתיקין, כשיטת רש"י בב"מ נ"ח א' סד"ה ועל העתיד. ועיין בפירוש תלמיד רשב"ש, עמ' 66, ד"ה ישקול. וסוברת התוספתא שמשופר זה היו עושין מזבח העולה וההיכל והעזרות. ובירושלמי פ"ד ה"ג, מ"ח ע"א, אמרו שהיו באין משיירי הלשכה, וכן פסק הר"מ בפ"ד מה' שקלים ה"ח. ועיין מכילתא דרשב"י, עמ' 149, שו' 13. אבל בבבלי כתובות ק"ו ב' אמרו שהיו באים מקדשי בדק הבית, ועיין מ"ש במרכבת המשנה ח"א פ"ז מה' כלי המקדש הי"ג. אלא שכל זמן שלא עברה שנתן לא פקעה מהם קדושתן הראשונה, ומועלין בהן, שאם יצטרכו יקחו מהן לקרבנות ציבור, 24 ועיין ר"מ פ"ד מה' שקלים ה"י, ואינו עניין לכאן. וכשעברה שנתן פקעה מהן קדושתן הראשונה, ועיין מה שתמה בפי' ר' משולם, עמ' 42, ומ"ש במנחת בכורים בסוף סדר מועד (בהשמטה לשקלים). ועיין מ"ש להלן פ"ג, שו' 3–4, ד"ה אילו. וצע"ג בדבר.