תוספתא כפשוטה על שקלים ב:א

1. אי זהו פרס הפסח וכו'. במשנתנו רפ"ג: בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה בפרוס הפסח, בפרוס עצרת, בפרוס החג והן גרנות למעשר בהמה דברי ר' עקיבה. ובבכורות פ'ט מ"ה: שלש גרנות למעשר בהמה בפרוס הפסח וכו', דברי ר' עקיבא. ועיין מ"ש להלן.

1-2. ר' יוסה בי ר' יהודה אומ' אין פחות מחמשה עשר יום קודם לרגל. וכ"ה להלן בכורות פ"ז ה"ט. וכן הביא בערוך ערך פרס א' בשם התוספתא דבכורות ושקלים פ"ב. ועיין גם בפיה"מ להר"מ פ"ג מ"א ובמגן אבות להרשב"ץ אבות פ"א מ"א, ד' לפסיאה, ג' ע"ב, ובשו"ת שלו סוף ח"א סי' קע"ח. ובפי' תלמיד רשב"ש, עמ' 29: "תניא בתוספתא ר' יוסי בר' יהודה אומר אין פרוס פחות מט"ו קודם לרגל וכו', ונראה דפרוס הפסח דווקא קתני, דבראש חדש כתיב חודש, והוי מתרומה חדשה, ולא סגי בלאו הכי, 1 עיין במשנתנו פ"ד סמ"ה ולהלן, שו' 34–35, ד"ה כל קרבנות. אבל פרוס עצרת וחג לא הייתה התרומה ט"ו ימים קודם אלא בסמוך לרגל, ואגב רישא נקט פרוס לכולהו." ואף רבינו מודה שפרוס פירושו ט"ו יום, אלא שאין פרוס דווקא אלא לעניין תרומת הלשכה בניסן. 2 ועיין מ"ש רבינו לעיל שם, עמ' 3. ובהערה ה' של הרב סופר שם. ובס' היובל לכבוד מרכס, עמ' רצ"ח ואילך, הוכחתי מן הירושלמי נדרים פ"ח סה"ג, מ"א ע"א (ומקבילה שבקידושין) שפרוס (הפסח) פירושו ערב (פסח) ממש, 3 כפירוש בעל שדה יהושע בקידושין פ"ג (ל"ט ע"ב מן הספר). ופירושו מוכרח מן התוספתא בנדרים פ"ד ה"ז. וכן הפירוש בכל מקום במדרשות וכ"ה במדרש ל"ב מדות רפ"ה, הוצ' ענעלאו, 91, עיין מש"ש. ובירושלמי כאן רפ"ג: אמר ר' אבהו כל הן דתנינן פרס פלגא. ועיין בבלי בכורות נ"ח א'. אבל בירושלמי פירושו (בשיטת ר' יוסה בר' יהודה) בכל מקום ששנינו במשנתנו (כלומר, בשקלים ובבכורות) פרס כוונתו פלגא, להוציא מן הלשון הרגילה של בני א"י שהשתמשו בפרס במובן "לפני" (πρός), ערב. ובפיה"מ להר"מ במהדו"ק (עיין בהוצ' טולידנו, עמ' י"ג) כאן: וכוונת פרס תוך הפרק, וכן אמרו כל מאן דתנינא פרס פלגא, 4 ובגליון שם נוספה הפיסקא מן התוספתא. ומלשון הר"מ במהדו"ק מוכח שפלגא לאו דווקא, אלא כל תוך הפרק פרס קרינן ביה, עיי"ש בהערות. ועיין ר"מ פ"ב מה' שקלים ה"ה. 5 ומה שכתב הר"מ שם: קודם י"ט, או אחריו הכוונה לתשרי גרידא שיש בו יו"ט, אבל לא לר"ח ניסן שהקרבנות באים מן החדשה דווקא, ואם חל בשבת מקדימין. ונראה שאם חל בחול מפרישין בבקר לפני הקרבת התמיד, ובשבת תורמים בערב שבת אחרי הקרבת הקרבנות, עיין מ"ש להלן מגילה פ"א, שו' 13, ד"ה מקרא, ובהערה שם. ובמחזור ויטרי, עמ' 466: ונקראת פרס לשון פרוס החג, לפ[נ]י החג, שנוטל הרב משאות מאת פניו, ונותן להם. אבל לעניין תרומת הלשכה בפרוס הפסח, אין פרוס פחות מט"ו יום, כדילפינן מקראי, עיין בירושלמי בריש מכילתין ובבבלי ר"ה ז' א' ובמקבילות. ובתוספתא בכורות פ"ז ה"ט הנ"ל: שלש גרנות, למעשר בהמה, בפרס הפסח ובפרס עצרת ובפרס החג אין להן קצבה דברי ר' עקיבה. וסובר ר' עקיבא שלעניין מעשר בהמה אין לפרוס קצבה, אלא כל שנקרא לפני הרגל. ועיין מה שהארכתי בסה"י לכבוד מרכס הנ"ל בעניין מיתת תלמידי ר"ע בפרס העצרת, עיי"ש. ועיין היטב בירושלמי גיטין ספ"ז, מ"ט ע"א, ברשב"א שם ספ"ז, ע"ז א', ובמאירי שם, עמ' 273.

2-3. למה כותבין על הקופות אלף בית גימל מפני שמתחילין ומוציאין מן הראשנה וכו'. כדי להבין את הברייתות כאן עלינו לברר את סדר תרומות השקלים. ונחלקו בו הר"מ 6 בפיה"מ כאן ובחיבורו פ"ב מה' שקלים ה"ה ואילך, ועיי"ש במרכבת המשנה ובס' מים חיים (לבעל פרי חדש) במקומו. והמאירי (עיי"ש עמ' 73, ועמ' 75) מחד גיסא, והרא"ש (עמ' כ"ז, ועמ' ל') והרע"ב מאידך גיסא. ועיין בתוספות קידושין נ"ד א' ד"ה מועלין וברש"ל ובמהרש"א שם. ושיטת התוספתא קשה לפרש ע"פ הר"מ, ולפיכך נציע את שיטת הרא"ש ופירושו בירושלמי ואמרו בירושלמי (פ"א ה"א, מ"ה ע"ד): כולה כאחת היתה באה, ולמה אמרו בשלשה פרקים, כדי לעשות פומפי לדבר. ולפי פשוטו פירושו שהתורם בפרוס הפסח תורם על כל ישראל ואף על העתיד לגבות, כמפורש להלן ה"ג וה"ה, ואין תורמין בשני הפרקים האחרונים אלא כדי לעשות פומבי לדבר ולשם הנחת רוח לשאר מקומות שעדיין לא הגיעו שקליהם בפרוס הפסח, עיין ירושלמי פ"ב ה"ב, מ"ו ע"ג, ופ"ג ה"ג, מ"ז ע"ג, ומ"ש להלן, שו' 13–14, ד"ה וכל הברייתא. ולפי זה היו צוברים את כל השקלים על רצפת הלשכה וממלאים מהם בפרוס הפסח שלש קופות בנות שלש סאין כל אחת, ולא נזכר כלל בירושלמי שהיו שם קופות גדולות וקטנות, עיין בפירוש הרא"ש, עמ' כ"ז, ומ"ש במראה הפנים רפ"ג ד"ה בשלשה. ועל הקופות הללו אמרו במשנתנו (פ"ג מ"ב) שהיה כתוב עליהן אל"ף בי"ת גימ"ל. ומפרשת התוספתא שמתחילין ומוציאין את השקלים מתחילה מן הקופה שהיה כתוב עליה אל"ף, ולפיכך רשמו עליהן את הסדר. וכל הברייתא הובאה בפי' תלמיד רשב"ש, עמ' 32, ובילקוט כי תשא רמז שפ"ו בלי הזכרת המקור. ועיין מ"ש להלן בשם הירושלמי והבבלי.

3-4. שלמה ראשנה מוציאין מן השניה וכו'. ובירושלמי פ"ג ה"ב, מ"ז ע"ב: מפני מה כתוב עליהן אל"ף בי"ת גימ"ל לומר אין מסתפק מן הראשונה קודם לשנייה, ולא משנייה קודם לשלישית. ובשרי"ר, עמ' 127: שאם נסתפק מן הראשונה קודם לשנייה, ואם נסתפק מן השנייה קודם לשלישית. ובירושלמי שבבבלי: אם ליסתפק מן הראשונה קודם לשנייה שנייה קודם לשלישית. וכן בס' והזהיר, עמ' 211: לומר שאם נסתפק מן הראשונה קודם לשני' ומן השנייה קודם לשלישית. וכן צ"ל גם לפנינו בירושלמי: לומר אין (=אם) 7 עיין מ"ש לעיל עירובין פ"ח, שו' 26, ד"ה והלא. מסתפק מן הראשונה קודם לשנייה ומשנייה קודם לשלישית, ולשון קצרה היא, והכוונה: אם מסתפק [מסתפק] מן הראשונה וכו'. וכן מעתיק במגדל עוז פ"ב מה' שקלים ה"ז בשם הירושלמי: אם להסתפק מסתפק מן הראשונה קודם לשנייה, ומן השנייה קודם לשלישית. ועיין הגירסא בנוסח הרש"ס, כ"ג ע"ב. ובפירושו שם, כ"ג ע"א, העיר על התוספתא שלנו. ועיי"ש, כ"ו סע"א. ובבבלי יומא ס"ב א', ס"ד א': ותניא אמר ר' יוסי למה כתוב עליהן אב"ג, לידע איזה מהן נתרמה ראשון, להביא הימנה ראשון, שמצוה בראשון. וכ"ה הגירסא גם במגילה כ"א ב' בכי"י ובראשונים, עיין דק"ס שם עמ' 117, הערה ו'. וכ"ה בר"ח שם, והוא מפרש: ומקריבין (כלומר, מן הראשונה) עד שישלמו , ועוד מן השניה, ואחריה עד השלישית. ועיין בר"מ פ"ב מה' שקלים ה"ז. ועיין בירושלמי כאן פ"ג ה"ד, מ"ז ע"ג, ואינו עניין לתרומת הקופות, עיין מ"ש להלן, שו' 13–14, ד"ה תרם.

4-5. שלמו שלשתן הגיע זמן תרומה לתרום תורמין מן החדשה וכו'. בפירוש תלמיד רשב"ש, עמ' 32 הנ"ל: הגיע זמן תרומה לתרום, פי' פרוס עצרת, או החג וכו'. ועיין בפי' הרש"ס, כ"ו סע"א. אבל בזית רענן לילקוט הנ"ל פירש: ר"ח ניסן. וכן פירש בח"ד. ובמנחת ביכורים כיוון לפירוש תלמיד רשב"ש. ועיין מ"ש לעיל בריש פירקין ד"ה ר' יוסה.

5. ואם לאו תורמין מן הישנה. כ"ה בד, בכי"ע, בכי"ל, בילקוט ובפי' תלמיד רשב"ש הנ"ל. ובכי"ו בטעות: על הישנה. ופירש הרב הנ"ל: מן הישנה, פי' שירי הלשכה שנשתייר שם כשנתרמו את הקופות, ולא בשל אשתקד קאמר. וכן מפורש להלן, עיין מ"ש להלן, שו' 20, ד"ה ולא היה מערבן. ועיין בלקוטים מפי' ר' יונה בר"ג בתוספתא הוצ' ראם בסוף מכילתין.