תוספתא כפשוטה על שקלים ב:ב

5-6. נכנס לתרום את הלשכה היו מפשפשין בו וכו'. רוקח סי' רל"ג, פירוש תלמיד רשב"ש, עמ' 35, פי' ריבב"ן פ"ג מ"ב, ילקוט כי תשא רמז שפ"ו (בלי הזכרת המקור), ילקוט ת"ת כ"י דברים ו', י"ח (בשם התוספתא). ובירושלמי פ"ג ה"ב, מ"ז ע"ג: תני ר' ישמעאל קיווץ 8 כלומר, אדם ששערו קווצות תלתלים. וכנראה שבו אף פישפוש אינו מועיל מפני אבק זהב שנדבק בין שערותיו, עיין מ"ש בספרי (אנגלית) הילינסמוס בא"י היהודית, סוף עמ' 171 ואילך. ועיין ב"ד פס"ה, ט', עמ' 726, ובמאירי, עמ' 74. לא יתרום מפני החשד. תני הגיזברין היו מפספסין בקילקין. 9 כלומר, בשער המסובך, דוגמת שער העזים של קיליקיאה, עיין במלונות ללשון יון ערך Κιλίκιον. ועיין בפיה"ג לכלים פכ"ט, עמ' 75, ובהערות שם. ועיין ירושלמי ביצה פ"ד ה"ב, ס"ב ע"ג (לעניין חשש השרת שער ביו"ט) ונזיר פ"ו סה"ג, נ"ה ע"ב (לעניין חשש השרת שער בנזיר). ובמשנתנו פ"ג מ"ב: אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות וכו' ולא בקמיע, שמא יעני ויאמרו מעון הלשכה העני, או שמא יעשיר, ויאמרו מתרומת הלשכה העשיר, לפי שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום, שנאמר והייתם נקיים מה' ומישראל, ואומר ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם. ולא נזכר שם כלל שמחפשין ומפשפשין את התורם. ואף הר"מ לא הביאו. וכנראה שמשנתנו חולקת על הברייתא כאן, והזהירה את התורם בלבד שלא יביא את עצמו לידי חשד, שלא יאמרו אח"כ שהעני, או שהעשיר, מחמת תרומת הלשכה, אבל אין מבזין אדם נאמן מספק, ואין מפשפשין בו. עיין מ"ש להלן, שו' 7–9, ד"ה לקיים.

6. בכניסה וכו'. שלא לתת לו שום פתחון פה לומר הכסף הוא שלי שהכנסתיו אתי בכניסתי, ואם ימצאו אצלו כסף ביציאה יתפס כגנב וודאי, כפירוש תלמיד הרשב"ש הנ"ל.

6-7. ומדברין עמו משעה שנכנס עד שעה שיצא. ריבב"ן, ילקוט שמעוני וילקוט ת"ת, פי' הרש"ס, כ"ה ע"ד, וירושלמי הנ"ל. ועושין כן משום חשש שמא ימלא פיו זהב.

7-9. לקיים [מה] 10 עיין להלן יומא פ"ב, שו' 46. שנ' והייתם נקיים מה' ומישראל, ואו' ועשית הישר והטוב בעיני ה', הטוב בעיני שמים והישר בעיני אדם דברי ר' עקיב'. בילקוט ת"ת כ"י הנ"ל: דברי ר', ר' עקיבא או' ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם. ובכי"ע: דברי ר' עקיבא, ואו' ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם. וכן כנראה היתה הגירסא בילקוט שמעוני הנ"ל. 11 אבל גם בד ובכי"ל אין הוספה זו, ועיין מ"ש להלן בפנים, שו' 10, ד"ה ואומ' ומצא. וקרוב בעיני שצריך להפסיק אחרי: בעיני ה'. ואח"כ מביאה התוספתא ברייתא ממדרשי הלכה, ועיקר כוונתה לדברי ר' ישמעאל שהכריעו חכמים כמותו. ועלינו לברר מתחילה את המחלוקת שבין ר' עקיבא ור' ישמעאל. וכן שנינו בספרי ראה פי' ע"ט, הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' 145: כי תעשה הטוב והישר [בעיני ה' אלקיך], הטוב בעיני שמים, והישר בעיני אדם דברי ר' עקיבה. ר' ישמעאל אומר הישר בעיני שמים והטוב בעיני אדם, וכן הוא אומר (משלי ג', ד') ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם. 12 כ"ה בכל הנוסחאות ובילקוט. ובדפוסים משובש, עיי"ש בשנו"ס, שו' 7. ונראה שעיקר המחלוקת שלהם הוא בנידן שלנו, אם מפשפשים באדם נאמן שנכנס לתרום את הלשכה, וסובר ר' עקיבא שאמנם אדם חייב להיות נקי גם מישראל, וצריך להשתדל שלא יבוא לידי חשד, אבל אין מבזין אותו בחיפוש, מפני שאין הדבר ישר בעיני בני אדם. והוא הביא ראיה מן הפסוק (דברים ו' י"ח) שכתוב שם: והטוב בעיני ה', והסמיך "טוב" ל"עיני ה' ", ולהלן (שם י"ב, כ"ח) הסמיך "ישר" לעיני ה', ומכאן שצריך לצאת ידי שניהם, וסתם משנתנו כר' עקיבא, שלא נזכר שם פשפוש. אבל ר' ישמעאל סובר שהישר בעיני שמים הוא גם טוב בעיני אדם, וכמפורש להלן בסיפא, וכמו שאמרו באבות רפ"ב: רבי אומר איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם, כל שהיא תפארת לעושהו תפארת לו מן האדם, 13 כגירסת רי"ץ גיאת, עיין במגן אבות להרשב"ץ במקומו, ובקטלוג של זקס לספרית הברון גינצבורג, עמ' 22. ופירשו בו: 14 עיין בפירושים הנ"ל. כל שהיא תפארת לו מעושהו, מן הקב"ה, על דרך אם מעושהו יטהר גבר (איוב ד' י"ז), בזה תהיה לו תפארת מן הבריות. ודברי רבי נסמכו לדברי רשב"ג בספ"א שם: על שלשה דברים העולם קיים, על הדין ועל האמת ועל השלום. ואמרו עלה בירושלמי (תענית פ"ד סה"ב, ס"ח סע"א, מגילה פ"ג ה"ז, ע"ד ע"ב): ושלשתן דבר אחד הן, נעשה הדין, נעשה אמת, נעשה שלום, כלומר אם נעשה אמת (אעפ"י שבשעת מעשה אינו ישר בעיני אדם) סופו נעשה שלום, ונעשה ישר גם בעיני אדם. וכן מביא ר' ישמעאל ראיה ממשלי (ג', ב'-ג'): חסדו אמת אל יעזבוך וכו', ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם, כלומר, אם עשה אמת, מצא חן גם בעיני אדם. ועיין מ"ש להלן, שו' 11–12, ד"ה שנ' כי תעשה. וכן מפורש בספרי שם פי' צ"ו, עמ' 157: לעשות הישר בעיני ה' אלקיך, זו היא שר' ישמעאל אומר הישר בעיני שמים, כלומר, שהרי כאן לא נזכר טוב, ולא עוד אלא שאין זה טוב בעיני בני אדם שעושין דין בעיר הנדחת ומאבדין גם את נכסי הצדיקים שבתוכה, אלא כל שהוא ישר בעיני שמים סופו להיות טוב גם בעיני בני אדם. ועיין להלן.

9. ר' ישמעאל אומ' אף הישר בעיני שמים. בכי"ע חסרה המלה "אף". ואף לפנינו "לית כאן אף", והוא מצוי במשנה, עיין מ"ש הרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 1007 ואילך. והברייתא שלעיל היא כר' ישמעאל, ומפשפשין את התורם, ואין משגיחין בבזיונו, מפני שצריך לשמור על ההקדשות, שכן הוא ישר בעיני שמים.

10. ואומ' ומצא חן ושכל טוב בעיני אלים ואדם. כ"ז ליתא בכי"ע (ואיתא שם לעיל בדברי ר"ע, עיין מ"ש לעיל) ובכי"ל, אבל ישנו גם בד, ואין צורך למוחקו, שהרי כן מפורש בדברי ר' ישמעאל בספרי הנ"ל, עיין מ"ש לעיל, שו' 7–9, ד"ה לקיים. ועיין במכילתא לדברים י"ב, כ"ה (מדרש תנאים, עמ' 61).

11-12. שנ' כי תעשה הישר בעיני ה' ואין כאן טוב. כלומר, בדברים כ"א, ט': ואתה תבער הדם הנקי מקרבך, כי תעשה הישר בעיני ה', ולא נזכר כאן טוב, ולא עוד אלא "בנוהג שבעולם מלך בשר ודם יושב ודן כשהוא וכו' נותן ספקולה הכל מרננין אחריו, למה ששטף בדינו, אבל הקב"ה אינו כן וכו' אם חסד אתה עושה עמי אשירה, ואם משפט אתה עושה עמי אשירה" (ירושלמי ברכות פ"ט ה"ה, י"ד ע"ב). ומכאן שאם הוא ישר בעיני ה' הוא גם טוב בעיני אדם. ובמכילתא בשלח ויסע פ"א, עמ' 158: והישר בעיניו תעשה זה משא ומתן שכל מי שנושא ונותן באמונה רוח (כ"ה בדפוסים) הבריות נוחה הימנו וכו'. ועיי"ש בפי' הרמב"ן שם ט"ו, כ"ז. 15 והוא מבטיח לבאר את העניין בפסוק "ועשית הישר והטוב", ולפנינו בפירושו לדברים שם לא הזכיר את המכילתא. וברוב נוסחאות המכילתא הגירסא היא: ורוח (בוי"ו. וכ"ה גם ברמב"ן שהזכרנו בפנים) הבריות וכו'. ועיין מ"ש הר"א שיף בהקדמתו לס' יריאים השלם ה"ב, עמ' XV.