תוספתא כפשוטה על שקלים א:ט

34-35. המפריש שקלו ואבד והפריש אחר תחתיו ולא הספיק להקריב עד שנמצא הראשון והרי שניהן עומדין זה וזה שקלים וכו'. וכע"ז בד ובכי"ל. והכוונה שעדיין לא בא לידי גיזבר, שאם כבר בא לידי גזבר, הרי מסתבר שלא יכיר אותו, ואינו שייך לומר, הראשון יפול לחדתין, שהרי בין כך ובין כך נתערב כבר בשקלים של התרומה החדשה. ועיין בירושלמי שנביא להלן. ובשקלים ששלחו בני העיר, שהם רבים, יתכן ששלחו אותם בצרור מיוחד, והם ניכרים ביד הגיזבר לפני שנתנם ללשכה. ועיין במשנתנו פ"ב מ"א ובבבלי יומא ס"ה א'.

36. הראשון יפול לחדתין, והשיני יפול לעתיקין. כלומר, השני נופל לשופר של השקלים של השנה שעברה, ומעבירין אותו לשיירי הלשכה, עיין במשנתנו פ"ו מ"ה. ובירושלמי פ"ב ה"א, מ"ו ע"ג: תני הראשונים נופלין לתקלין חדתין, והשניים נופלים לתקלין עתיקין. ובפירוש תלמיד רשב"ש שם, עמ' 18: תניא בתוספתא. וממשיך הירושלמי: אילו הן הראשונים, ואילו הן השניים? ר' פנחס בי ר' חנניה ור' אבא מרי חד אמר אילו ששילחו בני העיר תחילה (ובנידן דידן, הוא השקל הראשון שנאבד ונמצא), וחורנה אמר אילו שהגיעו לידי גזברין תחילה. ועיין מ"ש לעיל בסמוך ד"ה המפריש. והיה אפשר לומר שמחלוקת זו קיימת גם בנידן דידן, שנמצא השקל קודם שהגיע לידי הגזבר, והראשון הוא השקל שבידו, והשני הוא השקל שנמצא והגיע לידו אח"כ, ומ"מ מצוה בראשון (כלומר, בשקל שבידו), כסברת בעל נועם ירושלמי ספ"ב, צ"ה ע"ג, עיי"ש. ועיין מ"ש לעיל פסחים פ"ט, הערה 9. אבל מלשון התוספתא כאן לעיל בסמוך "שנמצא הראשון", הרי מוכח שהראשון הוא הראשון שהפריש תחילה.