תוספתא כפשוטה על שקלים א:ו

16. משישבו במקדש התחילו למשכן. פיסקא ממשנתנו פ"א מ"ג.

17. שמשכנו ישראל על שקליהן כדי שיהו קרבנות צבור קריבין מהן וכו'. כל הברייתא שלנו הובאה בפירוש הריבב"ן פ"א מ"ב בשם התוספתא, ובילקוט כי תשא רמז שפ"ו בלי הזכרת המקור. והכוונה שאין קרבנות ציבור באין מן היחיד, 7 עיין בריש מגילת תענית ובבלי מנחות ס"ה א'. ולפיכך לוקחין שקלים מכל ישראל. ומבארת הברייתא אח"כ למה ממשכנין אותן, והרי לקרבנות הבאים לכפרה אין ממשכנין, עיין במשנת ערכין ספ"ה. ועיין מ"ש להלן.

17-18. משל לאחד שעלתה לו מכה ברגלו וכו'. וכ"ה ("מכה") גם בד, כי"ע, כי"ל וילקוט הנ"ל. וכן בפי' ר' משולם לשקלים, עמ' 9: ובתוספתא דשקלים משלו משל למה הדבר דומה לאחד שעלתה לו מכה ברגלו וכו'. ובפי' הריבב"ן הנ"ל: שעלתה לו נימא ברגלו וכו'. וכן בפי' ר' מיוחס לשמות ל', י"ג (הצופה ההגרי חי"ג, עמ' 155): משל לאחד שעלתה לו נומי לרגלו וכו'. וכנראה שכתבו כן באשגרה מבבלי ע"ז י' ב' ותו"כ ריש אמור הי"ד, צ"ד ע"א, והיא היא.

18. והיה הרופא כופתו ומחתך בבשרו בשביל לרפואתו. וכ"ה ("בבשרו") בד, בכי"ל ובפי' הריבב"ן הנ"ל. ובכי"ע: ומחתך ברגלו כדי לרפאותו (ואצל צוק' בטעות: לראותו). ובפי' ר' משולם הנ"ל: ומחתך ברגל כדי לרפותו. ובילקוט הנ"ל: ומחתך ברגלו בשביל לרפאתו. ובפי' ר' מיוחס הנ"ל: וכפתו הרופא לרפאת ועל כרחו. וכוונת הברייתא היא שממשכנין את ישראל על השקלים בעל כרחם, דוגמת הרופא שמחתך את המכה כדי להציל את החולה, ואף שהקרבנות צריכים להיות לרצון הרי החולה מכיר אח"כ שהחיתוך היה לשם רפואה, ודעתו נוחה ממנו אח"כ, וכעין הסבר הר"מ בפ"ב מה' גירושין ה"כ ועוד. ועיין היטב בתו"כ אמור פרש' ז' ה"ב, צ"ח רע"ב, ובפי' הראב"ד ובמיוחס להר"ש שם. 8 עכשיו ראיתי בס' מראה אש להגר"מ סאוויצקי ח"א, צ"ח ע"ב, שהביא מס' זרע אברהם סי' ד', אות כ"ג, שהעיר על הראב"ד והמיוחס להר"ש, עיי"ש. ועיין מ"ש בצפנת פענח פ"א מה' שקלים ה"ט.

20-22. וכן מצינו בתרומת שקלים ששקלו בני ישראל במדבר שנ' ולקחת את כסף הכפורים וכו'. כלומר, שמשה לקח את הכסף בעל כרחם, כדי להציל אותם מן הנגף, עיין בפירוש ר' אליהו מזרחי, במקומו, כמשל ברופא הנ"ל.