תוספתא כפשוטה על שקלים א:ב
Tosefta Kifshutah on Shekalim 1:2 · תוספתא כפשוטה על שקלים · free full Hebrew text
Open in the reader →4. וחופרין בורות שיחין וכו'. עיין בבלי מו"ק ה' א': ועושין כל צורכי רבים לאתויי מאי, לאו לאתויי חפירה, שמע מינה. ועיין ר"מ פ"ז מה' יו"ט ה"י. ועיין על ההבדל ביניהם בבבלי ב"ק נ' ב'.
ומתקנין את המקוות וכו'. משנתנו פ"א מ"א. ובבבלי מו"ק ו' א': ולמוד המקואות ועיי"ש ה' א'. והכוונה שמודדים אותן אם יש בהן מ' סאה.
4-5. כל מקוה שיש בו ארבעים סאה כשר להקוות עליו. פירוש תלמיד רשב"ש לשקלים, עמ' 1. ובסמ"ג עשין רמ"ח, רמ"ב ע"א: תניא בתוספתא בפ' שני דטהרות (ה"ו) וכו' מקוה שאוב שהגליד טהור משום מים שאובין. נמוחו כשר להקוות עליו. פירוש כשר לטבול בו, שהוא מקוה כשר. וכן לשון התוספתא בכמה מקומות, וגם בתוספתא דשקלים מקוה שיש בו ארבעים סאה כשר להקות עליו. ולמעלה (לעיל שם, רמ"א סע"ב) ביארנו לשון אחר. ברם בכל המקומות שבתוספתא "להקוות עליו" פירושו לעשותו מקוה כשר, וכן פירשו הריבמ"ץ, הר"ש ובעל תוספות רי"ד, עיין מ"ש בתס"ר ח"ד, עמ' 3, עמ' 25 ועוד. וכן פירש הסמ"ג בעצמו (רמ"א סע"ב) אף את התוספתא בטהרות, עיין מ"ש בתס"ר הנ"ל, עמ' 54. ואף כאן פירושו, שאם תקנו וחטטו את האבנים ואת הצרורות במקוה ונתרחב שטח המים, ונעשו מרודדים (עיין במשנת מקוואות ספ"ז), ממלא בכתף עד שיתפחו מימיו (כמשנת מקוואות פ"ז סמ"ג), כדי שיהו המים מכסים את כל גופו, ומקוה כזה כשר להקוות עליו במים שאובים, ועיין מ"ש להלן בסיפא. וסתם מקוואות שבא"י שמחוץ לעיר אין חוששין להן שמא באו ממים שאובים, עיין במשנת מקוואות פ"ח מ"א.
5-6. ושאין בו ארבעים סאה ממשיכין לו אמת המים וכו'. פירוש לשקלים הנ"ל. ובפירוש הריבב"ן כאן פ"א מ"א: כדאיתא בתוספתא פ"ק 3 כ"ה בכ"י, ובהוצ' בט"ס: מו"ק, ואינו שם, אלא בבבלי בשינוי לשון, עיין מ"ש להלן בפנים. כל מקוה וכו'. ובבבלי מו"ק ה' א': וכל מקוה שאין בו ארבעים סאה מרגילים לתוכו ארבעים סאה. והיא היא, עיין מ"ש לעיל פסחים פ"ד, שו' 71–72, ד"ה כיצד מדיחין.
6. כדי שיהא כשר להקוות עליו. בבבלי הנ"ל ליתא, אבל ישנו כאן בכל הנוסחאות, ובריבב"ן הנ"ל. ובפירוש לשקלים הנ"ל: כדי שיהא כשר להקוות עליו, כדתנן במס' מקואות (פ"ו מ"ח) בעליון מ' סאה ובתחתון אין כלום, ממלין בכתף ונותן בעליון עד שירדו לתחתון מ' סאה. ולא נתברר אם כוונתו לפרש את הרישא, ביש בו מ' סאה (עיין מ"ש לעיל, שו' 4–5, ד"ה כל מקוה), או שמפרש את הסיפא שהתיקון הוא שממשיכים לו אמת המים, כדי שיוכלו להקוות עליו עוד מקוואות. והיינו שמתקנין מקוואות לעולי רגלים שמצותם להטהר לכבוד הרגל.