תוספתא כפשוטה על שקלים א:א

1-2. בחמשה עשר בו שלוחי בית דין יוצאין ומתקינין את הדרכים ואת הרחובות וכו'. במשנתנו פ"א מ"א: באחד באדר משמיעין על השקלים. בט"ו בו קורין את המגילה בכרכים, ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות וכו'. ובפירוש תלמיד רשב"ש לשקלים, עמ' 1: תני בתוספתא בט"ו בו שלוחי ב"ד וכו'. ועיין מ"ש להלן.

2. שחולחלו בימות הגשמים וכו'. וכ"ה בד. ובכי"ע: שחלחלו מן גשמים וכו'. ובכי"ל: שחולחלו בימי גשמים וכו'. ובפירוש הנ"ל: שקילקו (צ"ל: שקילקלו) מן (ותוקן בכ"י: מֵי) גשמים וכו'. ובמשנת מו"ק פ"א מ"ב: ומתקנין את קלקולי המים שברשות הרבים וחוטטין אותן. ומתקנין את הדרכים וכו'. אבל בד' נפולי שם, בהוצ' לו, כת"י קויפמן, פרמה, ומשניות סדר מועד על קלף שבביה"מ כאן: ומתקנין את כל כלי המים וכו'. ובמאירי מו"ק עמ' ט' בשם גדולי המפרשים (הראב"ד): כלכולי המים, ומפרש ביבין שמוליכין בהן את המים לבורות שיחין ומערות להיות בני אדם מתכלכלין בהם. ועיין בבלי שם ה' א', ו' א'. ועיין בבאור הקצר.

פרק למועד. וכ"ה בכי"ע, בכי"ל ובפירוש לשקלים הנ"ל. ופירושו שלשים יום לפני המועד, כמו שאמרו בירושלמי ברכות פ"ט ה"ב, י"ג ע"ד: וכמה הוא פרק? אחד לשלשים יום, עיין בתוספות ברכות נ"ד א' סד"ה הרואה. ובד כאן בטעות: פי' למועד, וצ"ל: פר' למועד.

סמך לעולי רגלים וכו'. וכ"ה בכי"ע ובכי"ל. ובד ובפירוש לשקלים הנ"ל: סמוך לעולי וכו'. והיא היא, עיין מ"ש לעיל ח"ב, עמ' 544, שו' 62. ועיין להלן, שו' 12.

2-3. כדי שיהו מותקנין בשלשה רגלים אילו. כלומר, מתקנין את הדרכים פעם בשנה, אחרי ימות הגשמים, כדי שיהו מוכנים לכל שלש הרגלים עד אחרי סוכות, שהרי אין הדרכים מתקלקלים בא"י בימות החמה. ובפיה"מ להר"מ כאן וכן בפ"ח מה' רוצח וש"נ ה"ו פירש שמתקנין אותן כדי שיהו מיושרים לבורחים לערי מקלט. ונטה מפירוש התוספתא, משום שתיקון דרכים לערי מקלט הוא מדאורייתא, 1 עיין בסה"מ שלו, עשין קפ"ב, ובבלי מכות י' ב'. וחייבין מן התורה לתקן אותן מיד אחרי ימות הגשמים שהוא זמן קלקולם. ולמד כן מן הבבלי מו"ק ה' א', שסיימו שם: ומניין שאם לא יצאו ועשו כל אלו, שכל דמים שנשפכו שם מעלה עליהם הכתוב, כאילו הם שפכום, ת"ל והיה עליך דמים (דברים י"ט, י'). ולעיל מיניה (שם ג') כתוב: תכין לך הדרך, כלומר לערי מקלט. וכן מפורש בר"מ בחיבורו הנ"ל. ועיין בתוספות מו"ק ה' א' ד"ה והיה ובגליון שם. 2 ועיין מ"ש ר"ח אפפענהיים בבית תלמוד של ווייס ח"ה, עמ' 297, עיי"ש שכתב מחדש את התוספתא, ואין דבריו זקוקים לבטול. ועיין בפי' ר' יונה בר"ג (בתוספתא הוצ' ראם סוף שקלים) שנדחק מאד.