תוספתא כפשוטה על פאה ד:ג

9. ובאו כהנים אחרים וכו'. והטעם הוא כפי' המפרשים, שמכיוון שהסכים בעה"ב לתת להם את המתנות, דינם כמכירי כהונה וזכו בהן. ובספרי נשא פי' ו', עמ' 10: ואיש את קדשיו לו יהיו, הרי שמדד להם בארץ וניתוספו אחרים עליהם, יכול קורא אני עליו ואיש את קדשיו לו יהיו ת"ל ואיש אשר יתן לכהן לו יהיה. ועיין בשנו"ס ובהערות הרח"ש הורוביץ שם, 13 ועיין מ"ש הגרמ"ש באו"ש סוף ה' מע"ש ומ"ש בתרביץ ש"ב ס"ב, עמ' 236. אבל מדברי המיוחס לרבינו גרשום סוף ערכין ברור שפירש את הספרי שבמדד על הארץ עדיין לא זכו בהן הכהנים וכולם חולקים בשוה. וכנראה שבנידון הספרי אין לו לבעה"ב אלא ממועט, ולפיכך "מדד להם בארץ" כדין משנתנו ("נותן לפניהם והם מחלקין ביניהן", עיין מ"ש לעיל סוף שו' 6) ודעת בעה"ב מסולקת מכאן לגמרי, מה שאין כן לשיטת התוספתא הסוברת שבמתנות כהונה ולויה בעה"ב מחלק אפילו בכ"ש (עיין מ"ש לעיל) וכבר היה בדעתו לזכות לאלה שבאו בראשונה, ודינם כמכירי כהונה, וכמו שכתבנו לעיל. אבל כשמדד להם בקופה הרי יש כאן נתינה אפילו לשיטת הספרי, עיי"ש בספרי ובמפרשיו שנדחקו מאד והגיהו.

10. שלא להוציא את אחיהם ריקנין. במאירי (כתובות כ"ו סע"א, עמ' 125) מפרש את הכתוב (נחמי' י', ל"ט): "והיה הכהן בן אהרן עם הלויים בעשר הלויים . ר"ל שבזמן שישראל חולק מעשרות היו שם כהנים ולויים והיה נותנם לכהן, והכהן היה נוטלו לעצמו ונותן מהם ללויים מה שהוא רוצה" . ושמא רחפו לפני רבינו דברי התוספתא כאן.

11-12. אם באו עד שלא תחזור הלילה וכו'. כלומר, אעפ"י שבמתנות כהונה נותן כל שהוא ואינו חושש (לעיל ה"ב), זהו דווקא לעניין פחות מכשיעור, אבל ביתר מכשיעור מסתבר שלא יתן בב"א, וירבה בכהנים ולא ירבה בשעור (עיין בבלי עירובין ס"ג א'). וסובר ר"ש בן אלעזר שנותן לכל כהן כשיעור, ואם נשארו לו מתנות חוזרים חלילה, ומקבלים שוב כשיעור שקבעו במשנתנו. ולפיכך הכהנים שבאו באמצע, עד שלא חזר המחזור, מקבלים מאותו מחזור שעדיין לא נגמר, אבל לא מאותם מחזורים שכבר עברו.

12. עומדין על העקוב וכו'. כלומר, בעקבות הכהנים שבאו מקודם (עיין זבחים פ"ו סמ"ג ובשנו"ס שם), ולאחריהם. ושמא פירושו על שפת הגורן, עיין במלונות ללשון סורית ערך עוקבא.