תוספתא כפשוטה על פאה ד:ב

אין פוחתין לעני וכו'. פ"ה מ"ה, והתוספתא מוסיפה: בשעת מעשר שני. וצ"ל בשנת מעשר עני, כמו שהוא בד ובכי"ע. וכן מעתיקים בריבמ"ץ ובר"ש פ"ח סמ"ה, ובכפו"פ פמ"ד, עמ' תקע"ט. ועיין בתיו"ט רמ"ה.

5-6. אבל מתוך ביתו נותן כל שהוא וכו'. וכ"ה בכי"ע ובריבמ"ץ ובר"ש הנ"ל וברא"ש שם ובכפו"פ הנ"ל ובכת"י פ"מ (מה"פ פ"ה ה"ד ד"ה תני). ובד בט"ס: כל שדהו. ובר"מ (פ"ו מה' מתנ"ע הי"ב): אבל אם היה המעשר בבית, מחלקו אפילו כזית כזית וכו'. ועיין במשל"מ שם. ובסמ"ג עשין קס"א ר"ו ע"ד העתיק את התוספתא, וניסח ע"פ לשון הר"מ, כדרכו. ועיין ביעיר אזן להרחיד"א, עין זוכר, מערכת הכ' אות כ"א, מ"ש על "כל שהוא". ועל החילוק בין מ"ע המתחלק בגורן ובין מתחלק בתוך הבית, עיין מ"ש לעיל פ"ב הי"ג. ובפאת השלחן סי' י"ב ס"ק י' אות ט"ז האריך להוכיח שלפי הבבלי והספרי אין חילוק, ובין בגורן ובין בבית צריך ליתן לעני כדי שביעה.

6. ושאר מתנות כהונה ולויה וכו'. מלשון התוספתא ברור שנותן להם כל שהוא בין בביתו ובין בגורן, שהרי בביתו אינן שונות ממעשר עני, ולפיכך קשה לנו לקבל את פירוש הגר"י בפאת השלחן סי' י"ב ס"ק י' אות ט"ז (קרוב לסופו). ובמשנתנו שנינו (מ"ו): מידה זו אמורה בכהנים ובלוים ובישראל. ופי' הר"מ בפיה"מ שכהנים ולויים וכו' חייבים ליתן מ"ע כשיעור המפורש במשנתנו, ועיין באורו בס' משנה ראשונה שם. ובריבמ"ץ ור"ש פירשו שמידה זו נוהגת בנתינת מעשר עני לכהנים לויים וישראלים; ושמא פירושו שאפילו נתן לכהנים ולויים תרומה ומעשר, מ"מ עדיין חייב לתת להם מ"ע כדי שביעה. והגרמ"ש מדוינסק פירש (משך חכמה כי תבא, ר' ע"א) שדברי המשנה מוסבים על מאמר אבא שאול שלמעלה: "ושאר כל הפירות, אמר אבא שאול כדי שימכרם ויקח בהן מזון שתי סעודות". וע"ז אומרת המשנה שלנו שמדה זו נוהגת אף בכהנים ובלויים, ואעפ"י שהם אוכלים תרומה ומעשר (ומשנתנו כמ"ד מעשר אסור לזרים) שעולים יותר בזול מחולין, מ"מ נותן להם כשיעור ב' סעודות של חולין. ולפי כל הפירושים הנ"ל אין התוספתא חולקת על משנתנו. אבל בתוס' רי"ד (קידושין נ"ה ב') ובפי' הרא"ש (למשנתנו) ובשנות אליהו פירשו שמדה זו נוהגת בכהנים ובלויים, כשנותנים להם תרומה ומעשר וכו', ולפי זה חולקת התוספתא כאן על משנתנו, כפי שהעיר במל"מ בפ"ו מה' מת"ע ה"ז. 9 ועיין המו"מ הארוך בתוספתא זו בפירושו של הרי"פ פערלא לכפו"פ פ"א, ו' ע"ד ואילך. ועיין שם ח' ע"א מה שרצה הרב להגיה בברייתא זו, וקשה להגיה נגד כל הנוסחאות.

7. רצה מציל מחצה ונותן מחצה וכו'. במשנתנו הנ"ל: היה מציל, נוטל מחצה ונותן מחצה. היה לו דבר מועט נותן לפניהם והן מחלקין ביניהן. ולפי פשוטן של המשנה והתוספתא, 10 כפי שמוכח מן הלשון "מציל". ועיין מ"ש הרי"ן אפשטין בלשוננו כט"ו (ניסן תש"ז), עמ' 103 ואילך. ומכל מקום אין "מציל" יוצא כאן מידי פשוטו. שתיהן עוסקות בעומד בגורן, ואעפ"י שבגורן אין לו טובת הנאה במעשר עני לכ"ע, מ"מ מותר לו להציל מחצה בשביל קרוביו, עיין באו"ז ח"א ה' צדקה סי' כ"ב, ט' ע"א, ובס' משנה ראשונה ד"ה נוטל. וכן פירש הר"מ בפ"ו מה' מת"ע הי"א. 11 אבל בפיה"מ פירש רבינו שבבית עסיקינן, ויכול להציל מפני שיש לו טובת הנאה. ואין שם ט"ס כדעת בעל תיו"ט, כפי שכבר הוכיח בחידושי מהרי"ח במקומו. אלא שבס' היד חזר בו מפירושו, כפי שהעיר במהר"י קורקוס על הר"מ במקומו. ובפיה"מ הוצ' הרצאג עמ' 40, כבר מתוקן ע"פ חזרת רבינו בס' היד, ויש לנו מהדו"ב של פירוש רבינו. ומה שאמרו במשנה: היה לו דבר מועט וכו', הוא עניין בפני עצמו, כלומר כל השיעורים הללו לא נאמרו אלא בשיש לו לתת לכל אחד כשיעור, אבל אם אין לו אלא דבר מועט נותן לפניהם וכו'. וכן פירש הר"מ בפ"ו מה' מתנ"ע הנ"ל, וכן פירש הרא"ש במשנתנו, ובכפו"פ פמ"ד, עמ' תקע"ט. ברם בירושלמי (ה"ו) אמרו: ר' יונה פתר מתני' ביותר מכשיעור. היה מציל, נוטל מחצה ונותן מחצה, אבל בכשיעור הוא נותן לפניהם והן מחלקין ביניהן. ר' חזקיה פתר מתניתא וכו'. ובפירושו נ"ל שר' יונה פתר את כל המשניות שלעיל דוקא אם היה לו מעשר עני יותר מכשיעור, כגון שהיה לו הרבה מ"ע בגורן, והיו העניים מועטים, ולפיכך נותן לעניים כשיעור המבואר במשנה, ומצניע את השאר. ומ"מ אומרת המשנה הבאה שאם היה מציל לא יציל יותר ממחצה, אבל אם לא היה לו אלא כשיעור אסור לו להציל, והוא נותן לפניהם והן מחלקין ביניהן. ועיין בפי' הריבמ"ץ. ואפשר שלרבינו כשחבר את ספר היד היתה לו גירסא אחרת בירושלמי, עיין בהגהות הגר"א בשנו"א ובריבמ"ץ הנ"ל. 12 ומסתבר שלא היה לו לריבמ"ץ גירסא אחרת בירושלמי, אלא שהוא ניסח את פירוש ר' יונה ע"פ לשון המשנה. אבל מפירוש ר' חזקיה בירושלמי ברור שהוא פירש את משנתנו אחרת. ועיין מ"ש להלן.

אבא יוסה בן דוסתאי אמ' וכו'. בכי"ע וד: בן דוסאי, וכ"ה בראשונים. ועיין ריבמ"ץ ור"ש פ"ח מ"ו. ודברי הר"ש הובאו באו"ז ח"א ה' צדקה סי' כ"ב, ט' ע"א, ודברי האו"ז הובאו במרדכי ב"ב פ"א סי' תרנ"ט.

8. נותן לפניהם שליש וכו'. מלשון זו ("לפניהם") משמע כשמניח שני שלישים לקרוביו נותן לפני העניים את השאר, והן מחלקין ביניהם. ועיין פירוש ר' חזקיה בירושלמי הנ"ל. ועיין מ"ש ר"א אזכרי, כפי שהובא במלא"ש פ"ח סמ"ו.