תוספתא כפשוטה על פאה ד:ד

12-13. אין חולקים להם על הגורן. עיין מ"ש להלן סוף תרומות.

13. מתנות כהונה ולויה לשם טובה. וכ"ה בד. ובירושלמי (יבמות פי"א ה"ה, י"ב ע"א; כתובות פ"ב ה"י, כ"ו ע"ד): דתני ר' חייה נשים ועבדים אינן חולקין על הגורן. אבל נותנין להן מתנות כהונה ולוייה מתוך הבית. וכ"ה להלן סוף תרומות. אבל בבבלי (יבמות צ"ט סע"ב): וכולן משגרין להם לבתיהם. ולהלן כתבנו (תרומות פ"י רהי"ז) שדווקא בחולקים על הגורן אין הבעלים מטפלין בהולכת התרומה (עיין להלן הי"ז), אבל אם נותנין מבתיהן חייבין להוליכה לכהן לביתו. וכבר פירשו הראשונים 14 תוספ' חולין קל"א א' ד"ה מעשר, רמב"ן יבמות ק' א', מאירי שם, עמ' 361 ועוד. ועיין בהערות ר"א פינקלשטין לספרי ראה, עמ' 170 הע' 10. ע"פ הספרי (ליתא לפנינו) שאם בעל הבית מחלק בביתו יש לו טובת הנאה. וזהו הפירוש אף כאן: נותנין להם מתנות כהונה ולויה לשם טובה, כלומר מחלקין מבתיהם ושולחים לבית הכהן לשם טובה. ברם בכי"ע גורס: אבל נותנין להם חולין מתוקנין (ובגליון הוגה: מתנות כהונה ולויה) לשום טובה. וכנראה שזו היא הגירסא הנכונה בתוספתא, ופירושה שאעפ"י שאין חולקין להם מתנות כהונה על הגורן, מ"מ אין מוציאים אותם ריקנין, ונותנין להם חולין מתוקנין לשום טובה, ואינם גרועים מעניי גויים, עיין לעיל פ"ג ה"א. ובב"ר פע"א, ד', עמ' 825: לכהן שירד לגרן, נתן לו אחד כור של מעשר ולא החזיק לו טובה, ונתן לו אחד קומץ של חולין והחזיק לו טובה. 15 ועיין להלן דמאי פ"ה הי"ח, אבל שם טובה הוא בניגוד לשכר.