תוספתא כפשוטה על פאה ד:טו

48-49. אין רשאין לפרוש זה מזה. וכ"ה בכי"ע ובילקוט סוף מטות (בשם התוספתא) ובבבלי ב"ב ח' ב'. ופירש"י שלא יחשדו ביחיד שהוא גובה לעצמו. ועיין מ"ש ע"ז להלן. אבל בד: אין רשאין לפרוט זה מזה, ואפשר שאין כאן ט"ס, והגבאין אין רשאין לעשות כן, מפני שנראה כאילו הם חולקים לעצמם כסף צדקה, וזה נותן שקלים וזה נותן מעות. ואין זה עניין לפריטה שבברייתא השניה בבבלי שם, מפני שהיא עוסקת בפריטה בשכר (ואפילו בצינעא אסור), שלא יחשדוהו שהרויח לעצמו מן הצדקה.

49. אפי' נתן לו חבירו מעות וכו'. וכ"ה גם בד. וכן בבבלי שם: כיוצא בו היה נושה בחברו מנה ופרעו בשוק, לא יתננו לתוך כיסו וכו'. ברם בכי"ע גורס: אבל נותן לו חבירו וכו'. וכ"ה גם בילקוט הנ"ל, ולפ"ז חולק על הבבלי. ואם הגירסא "לפרוט" (עיין לעיל) נכונה, פירושו שדווקא בפריטה אסור, מפני שזה נותן לזה וזה נותן לזה, ויש כאן חשד שחולקים במעות של צדקה. אבל נתינה גרידא מותרת.

אפילו מצא מעות בדרך וכו'. התוספתא מוסיפה כאן שלכיסו אסור לקחת אפילו מצא מעות בדרך, שלא יראו אותו נותן מעות לכיסו, אבל מותר לו לקחת ולתתם בקופה של צדקה, ואח"כ יגבה אותם לעצמו. אבל ברישא מותר לו (לפי גירסת כי"ע) לקבלם לעצמו, מפני שחבירו מעיד עליו שנטלם בחובו.

50-51. אבל פורשין זה מזה לתוך חצר וכו'. וכ"ה בכי"ע (אלא ששם: בתוך, והיא היא). ובבבלי ב"ב הנ"ל: גבאי צדקה אינן רשאין לפרוש זה מזה, אבל פורש זה לשער וזה לחנות. ופירש"י: ובלבד שיראו שניהן כאחד. ובכתי"י שם (עיין דק"ס שם עמ' 34): אינן רשאין לפרוש זה מזה בשוק . אבל זה פורש לשער וזה פורש לחנות וגובין. ועיין בשאילתות כי תשא סי' ס"ד ובהעמק שאלה שם. ובר"מ פ"ט מה' מתנ"ע ה"ה: גבאי צדקה אין רשאין לפרוש זה מזה בשוק אלא כדי שיהיה זה פורש לשער וזה פורש לחנות וגובין. ובד: אבל פורטין זה מזה לתוך חצר וכו'. ואם נוסחא זו נכונה (עיין מ"ש לעיל) פירושה שבצינעא מותר לפרוט זה מזה ולגבות מה שהלוה אחד לשני לקופה של צדקה.