תוספתא כפשוטה על פאה ד:יד

47. והמעבה את שוקיו. וכ"ה בד'. וכן מעתיק בה"ג (ד"ב עמ' 640), מבבלי כתובות ס"ח א'. ויש שגרסו שם והמקפה (עיין בפי' תלמידי ר' יונה בשטמ"ק שם), ופירשו הגאונים (עיין בשטמ"ק להלן שם): "והמקפה את שוקו פי' מלשון להקפות, כדגרסי' בבמה מדליקין (שבת כ"א א') מאי לאו להדליק, לא להקפות, שפירושו להעבות את הפתילה, וזהו שאמרנו המקפה את שוקו, כלומר המעבה את שוקו כדי להראות שיש בו חולי וכו'". ובירושלמי כאן רה"ט: "והמנפח את שוקיו", והיא היא. ובמדה"ג ראה (הסגלה חנ"ב, עמ' 162): והמקבה את שוקיו. וכן בערוך (סוף ערך קב א'): המקבה את רגליו ואת שוקו, ופירש: משים קב בשוקו להתראות שהוא חגר. ובכי"ע כאן: והמקפח את שוקיו. וכ"ה בבבלי בהוצאות שלפנינו (שוקו), בכי"מ, בשאילתות שמות סי' ל"ט, בה"ג (ה' הספד, ד"ו קמ"ג ע"ד), ברי"ף (ד"ק וד"ו), באגדות התלמוד, (אלא שברי"ף ובאגה"ת בטעות: והמפקח), בע"י ואצל כמה מן הראשונים, ופירושו שמראה את שוקו שבור (כפי' תלמידי ר' יונה בשטמ"ק שם), ועיין סוטה פ"ח מ"ו. והר"ש סיריליאו גרס גם בירושלמי: והמקפח, וכן, כנראה, היה גם לפני הריבמ"ץ, עיי"ש בסוף מכילתין.

48. עד שיהא לו כך. וכן בד ובירושלמי (אלא שבשניהם: כן). אבל בכי"ע: עד שיחלה כך. ובבבלי: עד שיבוא לידי כך. ובמשנה (פ"ח מ"ט): עד שיהיה כאחד מהם. ועיין במלא"ש שם ובשאילתות שמות סי' ל"ט, ובהעמק שאלה שם.