תוספתא כפשוטה על מעשרות ג:ט

23. בצלי' שהשרישו וכו'. במשנתנו (פ"ה מ"ב) בצלים משהשרישו בעלייה טהרו מלטמא. ושנתה כאן התוספתא מתחילה דין של השרשה בקופות, שדין הבצלים הללו כתלוש לכל דבר.

זה בזה בקופות וכו'. וכ"ה בד, וכ"ה להלן בסמוך. וכן בירושלמי נוסח הרש"ס (ס"ה ע"ב): תניא (!) בצלים שהשרישו בקופה זה בזה וכו', וכן מעתיק בפירושו (ס"ט ע"א) בשם התוספתא. ובכי"ע: זה וזה בקופות וכו'. ובר"מ פ"א מה' מעשר הי"א: בצלים שהשרישו זה בצד זה וכו'. והנכון כלפנינו, ודרך הבצלים הצבורים יחד להשתרש זה בזה, והתחתונים יונקים דרך אויר הקרקעית שלמטן.

23-24. הרי הן בחזקתן למעשרות וכו'. ופי' הרש"ס (ס"ח ע"א) שאין צריך לעשר על הגידולין (כלומר, אם היו מעושרין), וכן אינו חושש לספיחי שביעית, אם היו הבצלים מששית שנכנסו לשביעית. וכן פירש"י (עירובין ע"ז ב' ובמקבילות) את משנת כלאים (פ"א מ"ט). ועיין בריבמ"ץ ור"ש בכלאים שם.

24. לא עלה ידי טומאתן. ריבמ"ץ, ר"ש ורא"ש למשנתנו. ירושלמי הנ"ל, הרש"ס שם, ס"ט ע"א.

24-25. ומותר לתלוש מהן בשבת. מפני שהן כתלושין לכל דבר. ועיין מ"ש להלן ד"ה ואסור.

25. השרישו זה בזה בקרקע וכו'. משנתנו הנ"ל, ועיין בס' משנה ראשונה שם. ועיין מ"ש לעיל שו' 23 על הגירסא "זה בזה".

הרי הן בחזקתן למעשרות וכו'. ר"מ הנ"ל, והעיר במהרי"ק במקומו שמקורו מן התוספתא כאן (שהרי במשנתנו לא נזכר במפורש הפטור ממעשרות). וכבר העיר בשו"ת בית דוד להגרד"ט ממינסק (סי' א') שאין מכאן סתירה לשיטת הרא"ש שהנוטע בגג חייב במעשרות (עיין מ"ש להלן ערלה פ"א שו' 7 ואילך), דשאני הכא שהשרישו מאליהם, ואינו רוצה בהשרשתם, כמבואר בירושלמי כאן. 37 תדע לך שהוא כן, שהרי מדברים כאן בבצלים הרבה, בערמה, שהבצלים משרישים זה בזה. "אילו תנא בצל יחידי יאות" (עיין בירושלמי פ"ה ה"ב, נ"א ע"ד). ותירוצו מוכרח לשיטת הרא"ש שפירש כאן את משנתנו כרוב המפרשים. ברם מדברי הר"מ הנ"ל מוכח שפירש את משנתנו ואת התוספתא באופן חדש לגמרי, שהרי כן כתב בפ"א מה' מעשרות ה"י: אילן שנטעו בתוך הבית פטור מן המעשרות 38 בכפו"פ פל"ב, עמ' תק"ה: וכן כתב ז"ל (כלומר, הר"מ) אילן שנטעו לתוך הבית פטור וכו', ויראה לי שהוא חייב במעשרות מדבריהם וכו'. ובהערה 3 שם כתב: "צ"ל וכן לא כתב ז"ל, כי הדין הזה איננו ברמב"ם וכו' ". ונעלם ממנו דברי הר"מ הנ"ל. וכן טעה המעיר וחשב שהדברים "ויראה לי וכו' " הם מבעל כפו"פ, ובאמת הכל הוא מדברי הר"מ. וכו', ויראה לי שהוא חייב במעשרות מדבריהם וכו', בצלים שהשרישו זה בצד זה אפילו השרישו בקרקע עלייה פטורין מן המעשרות. נפלה עליהן מפולת, והרי הן מגולין, הרי אלו כנטועין בשדה, וחייבין במעשרות. ומשמע מתוך דבריו שהפטור הוא מפני שהשרישו בבית (ומכ"ש אם השרישו בקופה), ואין החיוב אלא מדבריהם, כפי שהבין לנכון באו"ש שם במקומו. ולא עוד אלא שברור מדברי רבינו שפירש את הסיפא במשנתנו (=להלן שו' 27) "נפלה עליהן מפולת והן מגולין הרי אלו כנטועין בשדה" שהכוונה שנפל גג העלייה (עיין גם בפי' הריבמ"ץ במקומו) והרי הן 39 רבינו שינה קצת מלשון המשנה והתוספתא, והוסיף "והרי", כלומר, מכיוון שנפל הגג הרי הן מגולין. מגולין ממילא, ולפיכך הם כנטועין בשדה, ולא בבית. וכן אמרו בירושלמי ערלה (פ"א סה"ב, ס"א ע"א) שאילן הנטוע בתוך הבית פטור מן המעשרות. אבל אם העביר את סכך הבית נתחייב, כמפורש בירושלמי כאן (פ"ה ה"ד, נ"א ע"ד). ולפי זה אם נפל גג העלייה הרי נשארו הבצלים נטועים בגג הבית שאין עליו סכך, וחייבים במעשרות, כשיטת הרא"ש. ולא עוד אלא שאינו עניין כלל לעלים מגולים שבמשנת כלאים פ"א מ"ט. 40 עיין בריבמ"ץ שם, ורמז למשנתנו ותוספתא כאן, וכוונתו ששם אינו חושש להשרשה, ובחנם הגיהו המדפיסים בדבריו. אלא שפירוש זה קשה קצת, שהרי בירושלמי ערלה הנ"ל נסתפקו אם דין זה של תוך הבית נוהג אף בשביעית, וכאן השוו שביעית למעשרות. והר"מ לא הזכיר כאן שביעית, וכן השמיט בהלכות שמיטה ויובל את שאלת הירושלמי שם. אבל בפירושו למשנתנו כתב: כנטועים בשדה. עניינו שהם חייבים בדיני שביעית ודיני מעשרות.

26. ואם היו טמאין עלו וכו'. משנתנו הנ"ל. וכבר שאלו בירושלמי (פ"ה ה"ב, נ"א ע"ד) על הברייתא שלנו, מאי שנא לעניין מעשרות ושביעית שהן נחשבין לתלוש, ומאי שנא לעניין טומאה שנחשבין כמחובר, ותירצו: התורה ריבת בטהרת זרעים. ועיין מ"ש לעיל כלאים ספ"ד.

ואסור לתלוש מהן וכו'. בירושלמי (פ"ה סה"ב הנ"ל): תני לא יתלוש. עבר ותלש, אית תניי תני חייב. אית תניי תני מותר. ומקשה הירושלמי: מאן דאמר אסור מותר, מ"ד חייב פטור ניחא. [מ"ד חייב מותר], לא צורכה דלא [אסור] מותר (כנ"ל להגיה). כלומר, היכן מצינו מחלוקת כ"כ רחוקה. 41 וכן מקשה הירושלמי בשבת פ"ו ה"א, ז' סע"ד. ועיי"ש גם בפ"ז ה"ב, י' ע"א (קרוב לסופו). וכנראה שכוונת הירושלמי היא שיש מי ששנה כאן חייב, וברישא שנה מותר, ויש ששנה כאן אסור, וברישא שנה מותר (כגי' שלנו בתוספתא). ויש ששנה כאן חייב (כהגהת הגר"א ביו"ד סוף סי' רצ"ד), וברישא שנה: פטור. ועיין לעיל שם בירושלמי מ"ש ר' יוחנן בשם ר' ינאי, והמשא והמתן שם. ועיין מ"ש להלן בשם הר"מ.

27. נפלה עליהן מפולת וכו'. משנתנו פ"ה סמ"ב. ופירש הגר"א (יו"ד סי' רצ"ד אות ס"ג) שהכוונה שהיו בארץ ונפלה עליהן מפולת וכו'. ועיין מ"ש לעיל שו' 25 ד"ה ברם בפירוש בבא זו. ועיין כלאים ספ"א ובירושלמי כאן ושם, ושם הפטור הוא מפני שבטומן אין חוששין להשרשה. ומכאן ואילך מתחיל קטע מן הגניזה שבביה"מ לרבנים כאן (1496 E N A), ולהלן בקיצור: קג"נ.

27-28. אסורין בשביעית וכו'. במשנתנו הנ"ל לא נזכרה הוספה זו. ובריבמ"ץ ובר"ש שם: כנטועין בשדה, והתולש מהן בשבת חייב. אבל בפיה"מ להר"מ שם: "שהם חייבים בדיני שביעית ודיני מעשרות", ולא הזכיר שבת, ומשמע שלעניין שבת אף בתולש מקרקע העלייה חייב, עיין מ"ש לעיל.