תוספתא כפשוטה על מעשרות ג:י

28-29. ומניח (בתוך ידו) דקה דקה וכו'. וכ"ה בד. והיא ט"ס, והמלים "בתוך ידו" נכנסו שלא במקומן, והנכון הוא בקג"נ ובכי"ע: בורר גסה גסה ומניח דקה דקה, בתוך ידו הרי זה פטור וכו'. והכוונה שאם היתה גומא מלאה לוף 42 שהיו מטמינים אותו בארץ, עיין מ"ש לעיל שביעית פ"ד שו' 3. והוא בורר גסה גסה, כלומר את המבושלות, ומניח (כלומר, משאיר) בגומה את הדקות, הדין הוא שאם הוא נוטל את המבושלות בתוך ידו לאוכלן מיד, הוא פטור, מפני שהוא בורר אוכלין לאוכלן מיד, והוא פטור לעניין שבת (עיין בבלי שבת ע"ד א'), ודין גמר מלאכת המעשרות כאן הוא לפעמים כדין שבת (עיין בירושלמי כאן פ"ד ה"ד, נ"א ע"ב, ובבלי ביצה י"ג ב'). והואיל והזכיר לעיל בצלים שעל הגג לעניין מעשרות ושבת הזכיר כאן אף גומות הלוף.

29. בארץ ובכלי וכו'. כלומר, אם ברר את הגס הגס והניחם על הארץ, או שבררן לתוך כלי, הרי הוא כבורר לאוצר ויש כאן צרוף וקביעות וחייב במעשרות.

30. על הבורר בארץ שהוא פטור וכו'. לדעת ר"ש בן אלעזר אין דרך ברירה בכך אם מניח את הגס הגס על הארץ, מפני שסופו להחזיר את המותר, והוי ליה כאוכל על המוקצה. ועיין בירושלמי פ"ד סה"ד, נ"א ע"ב.

31-32. על הבורר ביד שבית שמאי מחייבין וכו'. במשנת ביצה פ"א מ"ח: הבורר קטניות ביו"ט. ב"ש אומרים בורר אוכל אוכל, וב"ה אומרים בורר כדרכו בחיקו וכו'. ועיין בתוספות י"ד ב' ד"ה הבורר וברא"ה ובשטמ"ק שם. ובירושלמי שם (ס' ע"ד, ובמקבילה בשבת פ"ז ה"ב, י' ע"ב): ר' יונה בעי עשה כן בשבת על דבית שמאי מהו שיהא חייב. א"ל ר' יוסה ולמה לא? אילו עשה כן על דבית הלל שמא אינו חייב, והכא חייב. ולפי דעת ר' יוסה הבורר אוכל אוכל לתוך ידו בשבת חייב לדעת ב"ש (עיין שיטת חזקיה בירושלמי ביצה ושבת הנ"ל, ועיין בבלי שבת ע"ד א').