תוספתא כפשוטה על מעשרות ג:ו

המקליף שעורים שתים פטור וכו'. פירוש הרא"ש (פי שנים) פ"ד מ"ה בשם התוספתא. ובמשנתנו (פ"ד מ"ה, בבלי ביצה י"ג ב'): המקלף שעורים מקלף אחת אחת 14 עיין בפי' הר"ש שם שנראה כמסתפק אם הכוונה לשבלים או לזרעונים. ומלשון התוספתא משמע קצת שהכוונה לזרעונים. ועיין בפי' הריבמ"ץ שם. ואוכל, ואם קלף ונתן לתוך ידו חייב וכו'. ועיין בפירש"י, בתוספ' ובתוס' רי"ד שם. ובירושלמי למשנתנו: א"ר זעירה יכיל אנא מקלף תרתי תרתי. ותני כן בשעורים שנים פטור וכו'. ופירש הרא"ף שר' זעירא אמר שהוא יכול לקלף את הקליפה משתי שעורות בבת אחת (מבלי שיאכל את הראשונה, או שיניחנה לתוך ידו). ולפ"ז נראה כי מתוך שהשעורים הן קטנות הרי אף בשתים אין כאן גורן, ובחטים שהן יותר קטנות מן השעורים אף בשלש מותר, אם קלפן (עיין מ"ש להלן) בבת אחת. ונמצא שאין התוספתא חולקת על משנתנו. והר"מ השמיט הלכה זו. וכנראה שפירש שהיא חולקת על משנתנו. 15 בס' משנה ראשונה פירש שבמקלף את השעורים ומנפה את החטים בבית עסיקינן. ואינו משמע כן בירושלמי, שאמרו שם (פ"ר סה"ד, נ"א ע"ב): במה דברים אמורים בזמן שאינו סמוך לגורן, אבל אם היה סמוך לגורן אפילו יותר מיכן מותר, מפני שהוא מחזיר את המותר.

12. ובחטים שלש פטור וכו'. וכ"ה בירושלמי הנ"ל. ולפי פשוטה מדברים כאן בקולף חטים. 16 עיין במשנת טבול יום ספ"א ובבלי מנחות ע' ב'. אבל במשנתנו הנ"ל: המולל מלילות של חטים, מנפה מיד ליד וכו' (ולא נזכר קולף בחטים). ועיין בירושלמי שם.