תוספתא כפשוטה על מעשרות ג:טו

51. אי זו שום בעל בכי וכו'. במשנתנו פ"ה מ"ה נמנו המינים הפטורים מן המעשרות, וטעמה מפני שהם באים מחו"ל (עיין להלן), ומפרשת התוספתא את סימניהם, כדי שידעו למה התכוונה המשנה, עיין מ"ש להלן שו' 58. ושום בעל בכי 52 כ"ה בכל הנוסחאות כאן ובמשנתנו ובירושלמי. ובכי"ע חסרה המלה "בכי" בטעות. כבר נתפרש ע"י החכמים שהכוונה לשום הבא מן המקום המפורסם (Heliopolis) Baalbek, צפונית מערבית מדמשק.

כל שאין לו אלא דור אחד וכו'. וכן מעתיק בפ"מ בשם תוספתא כת"י, וכ"ה בערוך ערך שם (האחרון), ובריבמ"ץ ובר"ש למשנתנו. ובד: זור וכו', ובכי"ע: דיר וכו'. ובירושלמי (פ"ה רה"ז, נ"ב ע"א): חור אחד (וכ"ה בכי"ר) וכו'. ובנוסח הרש"ס שם: דור וכו'. ופירושו, שאינו עשוי פרקים פרקים המקיפים את העמוד האמצעי, אלא כל השום הוא גוף אחד עבה, והוא כנראה "תומא יחידאה" שבגיטין (ס"ט א'), עיין ברש"י שם (ובערוך ערך תם א', פירש שום שאין לו בן וכו'). ועיין מ"ש ר"ע לעף בפלורה ח"ב עמ' 142 ואילך.

52. בצל של רכפה וכו'. אף כאן נותנת התוספתא סימן לבצל של רכפה שנזכר במשנתנו הנ"ל. ורכפה הוא כנראה שם מקום בחו"ל (דוגמת בעל בכי וקיליקיה), ועיין לעף הנ"ל עמ' 129. ותיאופרסטוס (תולדות הצמחים ס"ז פ"ד סי' ז') כותב שיש הרבה מיני בצלים, והם נקראים על שם מקומם.

כל שאין עוקצן מעוך וכו'. בקג"נ: כל שאין עוקצו וכו'. וכן בד: כל שאין עוקצו (בצל) 53 תיבה זו באה מגליון מגיה שתיקן "בצל" במקום "בעל" (בעל של רכפה) שבר לעיל, והכניסוה שלא במקומה. מעוך לתוכו. אבל בכי"ע: כל שעוקמו (צ"ל: שעוקסו) מעוך לתוכו. וכן בערוך ערך רכפה: בסוף מעשרות תוספת' איזה בצל של רכפא כל שעוקצו מעוך לתוכו. וכן בירושלמי (הנ"ל): כל שעוקצו נמעך לתוכו. רבן גמליאל אומר כל שאין לו אירס. ועיין בבלי עירובין כ"ט ב' ורש"י ורשב"ם פסחים קט"ו רע"ב.

53. שאין לו אלא קליפה אחת. כ"ה בד, קג"נ וכי"ע. ובירושלמי (הנ"ל) נותן רשב"ג סימן זה לשום בעל בכי. 54 ועיין מ"ש לעף פלורה ח"ב, עמ' 129 ואילך. ולפי פשוטו קליפה כמשמעה, קליפה חיצונה. ברם בפיה"מ להר"מ: בצל של רכפא הוא בצל שאין לו אלא גלד (טבקה) אחד חריף מאד. ולפ"ז הכוונה לבצל unio. 55 עיין לעף הנ"ל. ועיין ח"ד שהעיר שמפירוש הר"מ נראה שפירש ע"פ התוספתא.

אלו הן גריסין הקלקין וכו'. וכ"ה בד. 56 הערת צוקרמנדל בשנו"ס אינה נכונה. ובחנם קבלתי מקצת עדותו בתס"ר ח"א, עמ' 104. והברייתא נותנת סימן לגריסין הקילקין שנזכרו במשנתנו. והח' לעף (פלורה ח"ב עמ' 496) משער שהכוונה בגריסין הקילקין למין פול שמוצאו מארץ קיליקיה ושהיונים קראו לו פול המצרי, 57 Nelumbium Speciosum Κύαμος ό Αίγύπτιος, ואינו פול המצרי שבמקורות שלנו. והיה יותר גדול מן הפולין המצויין, והיו עושין ממנו גריסין מרובעין עיי"ש. 58 אבל כמה מראיותיו אינן מוכרחות, עיין להלן, אעפ"י שעצם ההשערה מתקבלת על הדעת.

אלגוסין המרובעין. וכ"ה בד. ובכי"ע: אילו גסין המרובעין (בקג"נ מטושטש). ובערוך ערך קלקי (בשם התוספתא): אילו המרובעין. וכ"ה בירושלמי כאן הנ"ל. אבל בערוך הנ"ל מעתיק בשם הירושלמי: אילו גסין המרובעין וכו' (ועיין בהערת קהוט שם). וזו היא הגירסא הנכונה, ופירושה, הגריסין הגסין המרובעין, ועיין להלן.

54. אין לך מרובע וכו'. ירושלמי כאן הנ"ל. ופירשוה שם (ובמקבילות) שהפולין הקיליקיים לא היו מרובעים מטבעם, אלא כשהיו עושים אותם גריסין היו מרבעים אותם. ושוב אמרו שם: אית דבעי מימר לא אמר רשב"ג אלא בבריות, ותני כן מרובע באוכלין ואין מרובע בבריות.

54-55. אלו הן עדשין מצריים וכו'. אף כאן נותנת הברייתא סימן לעדשים המצריים שנזכרו במשנתנו הנ"ל.

55. אילו שגלגליהן חדין. וכ"ה בד, בקג"נ ובירושלמי הנ"ל. ובכי"ע: שגלוגליהן חדין. וכן כותב הסופר הרומי פליניאוס: 59 תולדות הטבע סי"ח פי"ב (ל"א) סי' קכ"ג. "העדשה... ויש ממנה שני מינים ממצרים, האחד יותר עגול ויותר שחור מחבירו, והשני יש לו צורה [מיוחדת] משלו". ואף כאן הכוונה למין שהצדדים העגולים שלו הם מחודדין יותר מן המין השני. ובפי' הרש"ס (ע"ז ע"ב): פי' רמב"ש ז"ל 60 כלומר, ר' מאיר בן שהולא, עיין מ"ש בס' היובל לכבוד מרכס, עמ' רצ"ג ואילך. כל עדשים הן עגולות כגלגל, אלא שהן עבין בשפת העוגל כמו באמצע, ושל אותו מקום (כלומר, במצרים) בשפת העוגל סביב סביב חדין.

שאין בו צרור. וכ"ה בד ובכי"ע. 61 וכן גם בקג"נ: [שאין] בו [צ]רור. ובירושלמי הנ"ל: כל שאין להן (בכי"ר: "בהם", והיא היא) צרורות. והכוונה כנראה לחלק קשה מן העדשה שהיו קוראים לו "צרור".

56. ר' מאיר או' אף הקלקס. בד: הקלק', ובכי"ע: הקולקס. וכן מעתיק בשם התוספתא בערוך ערך קטן ג' (בד"ו ועוד, עיין בהוצ' קהוט). ובקג"נ: הַקַרְקַס. וכן בתש"ג קדמונים (הוצ' קאססעל סי' פ"ח, ל' סע"א): ולסוף אשכחנא בתוספתא דמעשר ראשון ר' מאיר א' אף הקרקס וכו'. ועיין בערוך ערך הלקט. וכ"ה במשנתנו פ"ה מ"ח הנ"ל, בהוצ' שלנו, בכי"מ, בכ"י קויפמן ועוד. 62 ויש נוסחאות: הקריקם (משנה שבירושלמי), הקריקס (לו), הקירקס (פרמה), הקירקייס (ד"נ). ובירושלמי: אילו הן הקריקס וכו'. ומהותו לא נתברר לי. והח' ר"ע לעף משער 63 דביר ח"א ברלין תרפ"ג, עמ' 36; פלורה ח"ב, עמ' 281 ואילך. שדברי ר' מאיר עונים על הגריסים הקיליקיים, ור' מאיר מוסיף שלא הפרי בלבד אלא אף השרש של הצמח הזה פטור כדבר הבא מחו"ל. והשרש שמו ביונית κολοκάσιον (אבל אינו עניין לקולקוס שנזכר בשאר מקומות).

שעקסיהן קטנים וכו'. בד: שעקציהן וכו'. וכן בתשה"ג הנ"ל (שעוקציהן). ובכי"ע: אילו שעוקסיהן וכו'. ובקג"נ ובערוך (ערך קטן הנ"ל): אלו שעוקציהן וכו'. ובירושלמי הנ"ל: כל שעוקציהן מעוטין. ור"ע לעף כותב (עיין לעיל הע' 63) שהצמח הנ"ל (כלומר, ששרשיו נקראים קולקוס) גזעו מסתעף ומתפצל והוא מלא עוקצים, והוא מוציא שרשים סיביים (הילקטיים), ולכך כיוונה התוספתא כאן. ואף בירושלמי הנ"ל "מעוטין" פירושו קטנים.

והלקטיהן מרובין. וכ"ה בירושלמי הנ"ל. ובתשה"ג הנ"ל: "ופירוש הילקטי כמו זיז יוצא וכו', ואיכא נמי (נזיר ח' ב' ומקבילות) הרי[ני] נזיר כמנין הילקטי קיץ. ולסוף אשכחנא בתוספתא וכו', שהציצין עצמן נקראין הילקוטין, ונטילתן איפשר דמקרי הילקוט. ואף דברים אילו מסברא דילן אינון, ולא מפי השמועה". ועיין בערוך ערך הלקט (פי' הרש"ס, ע"ז ע"ב) שפירש "הילקטיהן מרובין", תרמיליהן גדולים, בניגוד לעוקצים הקטנים.