תוספתא כפשוטה על מעשרות ג:א

1. המהבהב בשדה וכו'. במשנתנו רפ"ד: הכובש השולק וכו' בשדה חייב. ובשיטת בני א"י שליקה היא פחותה מבישול. 1 עיין מ"ש לעיל, עמ' 446. ובסורית המאוחרת שלק פירושו "נא", חצי מבושל, עיין באוצרו של פיין סמית ערך שלק. ומוסיף ר' שמעון כאן שאפילו הבהוב גרידא טובל. ובירושלמי נדרים פ"ו ה"א. ל"ט ע"ג, אמרו: רבנין דקסרין שאלון מעושן וכו' מהו שיטבל למעשרות. 2 ועיין ר"מ פ"ה מה' מעשר סהי"ד ובמל"מ שם ובמה"פ כאן רפ"ד ד"ה הכובש. ובירושלמי במכילתין רפ"ד שאלו: הכובש, עד שיכבוש כל צורכו? השולק, עד שישלוק כל צרכו? נשמעינה מן הדא, המהבהב שיבולין באור נטבלו. בלא 3 צ"ל: אפילו כך, והלשון "בלא כך" היא אשגרה מלמטה שם. כך, אינן מחוסרין מלאכה ע"י האור? כלומר, הרי הבהוב אינו מכשיר את השיבולין לאכילה כל צורכן, אלא אם כן נתנן באבוב של קליות, כדי שתשלוט בהן האור מכל צד במשך זמן רב, בלא חשש שישרפו השבולין, 4 עיין במשנת מנחות פ"י מ"ד, ובהוצ' הבבלי ס"ו א'. וש"מ שאפילו לא כבש כל צורכו נטבל. ודחה הירושלמי: שנייא היא שהיא גמר מלאכתו, כלומר, בשמהבהבן באור אין לו גמר מלאכה אחרת, וגילה דעתו שאינו רוצה לקלותן באבוב, ולפיכך נטבלו.