תוספתא כפשוטה על מעשרות ב:ד
Tosefta Kifshutah on Maasros 2:4 (Tosefta Kifshutah on Maasrot 2:4) · תוספתא כפשוטה על מעשרות · free full Hebrew text
Open in the reader →19. הבוצר כרמו לשוק שאם לא מצא וכו'. במשנתנו (פ"א מ"ה): בד"א במוליך לשוק וכו', כלומר כל פירות שנגמרו מלאכתן אסורין באכילת עראי עד שיעשר אפילו לא ראו פני הבית, אם אין דעתו להוליכן לביתו. ומפרשת התוספתא שזהו דווקא אם דעתו להוליכן לשוק בלי שום תנאים, אבל אם מוליכן לשוק מספק שמא ימצא לקוחות, ואם לא ימצא לקוחות יחזירן לגת, 15 כלומר, אם ימצא לקוחות ימכור את הענבים, ומה שירצה הלוקח יעשה בהן. אבל אם לא ימצא לקוחות לא יוכל לאכול לבדו את כל הענבים לפני שיתקלקלו, אלא יחזירן לגת כדי לעשות מהן יין. עדיין לא נגמרה מלאכתן (עיין במשנת מע"ש פ"ג מ"ו), ולא נקבעו למעשרות. 16 ואסור לו להפריש תרומה מן הענבים. ועיין תרומות פ"א סמ"ט, ולא התירו שם אלא דווקא אם נמלך אח"כ לעשות את הענבים יין, אבל לא בזמן שמלכתחילה הוא ספק אצלו.
20. אוכל מהן עריי. כלומר, הלוקח ממנו. וכל הברייתות כאן מדברות בלוקח, ומשום הכי הובאו לכאן. ואף ר' מאיר מודה בה, שהרי בענבים ועתיד לעשותן יין, וזיתים ועתיד לעשותן שמן, כ"ע מודי שאין המקח קובע בהם, כמפורש לעיל שו' 17. ומשמיעה לנו הברייתא כאן שאפילו בספק עתיד לעשותן יין וכו' הדין כן, משום שאין דין גמר מלאכה אלא בוודאי נגמרה מלאכתו, אבל כל זמן שמסתפק ומהסס אין כאן גמר מלאכה כלל.
ומעשרן ודאי. כלומר, אם שמע ממנו הלוקח שהוא מוכן להחזירן לגת אם לא ימצא לקוחות, הרי ברור שהמוכר לא עישר, מפני שביין ושמן כ"ע מודי שאין מעשרין לפני גמר מלאכה, עיין לעיל שו' 9 ומש"ש.